מאמרי הראי"ה עמוד בשעות הגדולות של ליל התקדש חג חירותנו, באותן השעות, אשר רבבות אלפי ישראל יושבין מסובין על הסדר ופניהם מקרינין מזיו גדולה של יציאת מצרים, של אותה חירות עולמים אשר הפליא ה' להופיע בה על אבותינו ועלינו, שמידה קרני הוד לאותה החרות העליונה שכל נשמה טהורה בכל היצור כולו שואפת אליה, מיד מתנוצץ בנו הרעיון איך לקשר את העבר אל העתיד על ידי רתוקותיו של ההוה.

הרב אופיר פריד 08.03.21

צפה בשיעור

 

  1. מאמרי הראי"ה עמוד

בשעות הגדולות של ליל התקדש חג חירותנו, באותן השעות, אשר רבבות אלפי ישראל יושבין מסובין על הסדר ופניהם מקרינין מזיו גדולה של יציאת מצרים, של אותה חירות עולמים אשר הפליא ה' להופיע בה על אבותינו ועלינו, שמידה קרני הוד לאותה החרות העליונה שכל נשמה טהורה בכל היצור כולו שואפת אליה, מיד מתנוצץ בנו הרעיון איך לקשר את העבר אל העתיד על ידי רתוקותיו של ההוה.

 

  1. המשך שם...

וכשאנו רוצים לבנות את הגשר הזה אשר על ידו יתחבר העבר אל העתיד ביחש לגאולה, מיד אנו נזקקים להבין את היסוד המאחד והמחבר את שתי הגאולות, דווקא על ידי האופי המבדיל שביניהם. האופי של פסח מצרים הלא היה בחפזון, חפזון השכינה, חפזון דישראל וחפזון דמצרים, הכל נעשה במהירות, בשטף, כזורק חץ מקשת. הנה קבוצת עבדי עולם, אשר כמעט שכחו לגמרי את גאון נפשם הפנימית ששכן בקרבם מכח מורשת אבות נשיאי אלוקים בתבל, הנה קמה בדחיפת יד עושה פלא, ונהיתה לעם גדול מלא עצמה, גבורת חיל ואצילות נפשית, אשר לא ראה העולם דוגמתם.

 

  1. המשך שם...

והפלא הזה נעשה כדי להבדיל את העם הזה מכל המהומה החשיכה של כל עמי האליל אשר מלאו את הארץ, מכל עברי הישוב אז. לעומת זה, הננו מתכוננים לגאולת העתיד, לגאולה אשר על דגלה חקוק אומר סלה: "כי לא בחפזון תצאו". בצעדים אטיים הננו הולכים אל מערכת הגאולה, ומטרתה איננה כעת אותה הבריחה מכל העולם כולו, כי במשך הזמן כבר הספקנו להאיר הרבה אופקים שהיו מלאי מחשך, הספיקה השפעתנו לזכך את העולם בהרבה מדריגות, ורשמי אור נשמתנו - אשר הובלטה בקדושת תורתנו ובאופי חיינו, אשר החזקנו אותו בכל מסירות נפש משך דורות רבים, נהיו ככוכבי אורה לעמים רבים

 

  1. המשך שם...

ועתה הנה הגאולה לעתיד הולכת היא ובאה בשביל שתי מגמות אדירות. המגמה האחת לגמור את המפעל של אורנו הנפלא במלא התבל, להציג אותה האורה בצורתה היסודית הטהורה, מנוקה מכל הסיג והתפל אשר נצברו עליה על ידי הזיקה לעמים רבים, שסוף כל סוף החלאה האלילית לא תמה מהם לגמרי. והמגמה השנית, להסיר מאתנו בעצמנו את כל אותן הנטיות הזרות, אשר עלו בנו מתוך ההתערבות בין הגויים בכל משך הזמן הארוך של הגלות ותוצאותיה. כי אז, דוקא אז, כאשר עוד הפעם כיום צאתינו ממצרים נעמוד על רגלי עצמנו בעוצמה הנשמתית, להיות דורכים על במתי ארץ בגאון ד' צור ישראל, אז יראו כל העמים צדקנו, ומשפט חירותינו יגלה ויראה על פני כל מלא עולם.

 

  1. המשך שם...

בשביל תוכן גאולה זו, גאולת העתיד היונקת מלשדה של גאולת העבר על ידי הרתוקות של ההוה, דרושה לנו עכשיו דוקא אותה המדה של "לא בחפזון" כדי שנוכל לשאוב כח מהמעין הגדול של יציאת החפזון של גאולת העבר.

 

  1. המשך שם...

ומי יתן ויקשיבו זאת כל בנינו העומדים כעת על סף גאולת העתיד, וידעו את המגמה האדירה של הגאולה בכיוון עתידה, וממנה יכירו גם כן את האמצעים אשר הם דרושים לנו כדי שנוכל להחזיק את הרתוק האיתן, את קשר הגאולה רחוקת העבר עם הגאולה של העתיד, על ידי מפעלינו ומשאת נפשינו בהוה. כי לא להעשות עם בעל נייר מחוק - שכל רשמי הודו ותפארת קדושתו אשר רשם על עצמו ועל העולם בתפארת חייו ואדרת קדושת שיבתו הנפלאה יהיו מטושטשים מפני הזנחה ואי הכרה בערכם, בכבודם, ובשיא גבהם הנורא - לא לשם כך הננו קרואים אל הגאולה האיטית מנוגדת החפזון שלנו, כי אם, למען נעמוד לפני כל העולם במעמד מלוטש, במצב של נשמה צרופה, שכל סיגיה כבר יצאו ממנה, והרי היא עומדת במלא הדרה להופיע על במת התבל, להיות לאור עולם לכל העמים תחת כל השמים, להגלות בתור העם הפלאי היחיד שאין דומה לו בקניניו הנאצלים ובסגולת חייו, אשר כל כלי יוצר עליו לא יצלח. זאת היא התכונה המחברת לנו את פסח מצרים עם פסח לעתיד.

 

 

  1. אורות התחיה, פרק ל

הַיַּהֲדוּת שֶׁל הֶעָבָר, מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה, מִלְחָמָה אֲרֻכָּה הִיא נֶגֶד הַטֶּבַע, בְּצִדּוֹ הַכָּעוּר, שֶׁל טֶבַע הָעוֹלָם, הַטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי הַכְּלָלִי, אֲפִלּוּ טֶבַע הָאֻמָּה וְטִבְעוֹ שֶׁל כָּל יָחִיד. לָחַמְנוּ בַּטֶּבַע כְּדֵי לְנַצְּחוֹ, כְּדֵי לִרְדּוֹתוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, הוּא נִכְנַע בְּפָנֵינוּ, הָעוֹלָמוֹת הוֹלְכִים וּמִתְבַּסְּמִים, בְּעֶצֶם עמֶק הַטֶּבַע תְּבִיעָה גְּדוֹלָה מִתְגַּבֶּרֶת לִקְדֻשָּׁה וּלְטָהֳרָה, לַעֲדִינוּת נֶפֶשׁ וּלְזִכּוּךְ הַחַיִּים, אֵלִיָּהוּ בָּא לְבַשֵּׂר שָׁלוֹם, וּבְנִשְׁמָתָהּ הַפְּנִימִית שֶׁל הָאֻמָּה זֶרֶם חַיִּים שֶׁל טֶבַע מִתְפָּרֵץ, וְהוּא הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֶל הַקּדֶשׁ.

 

8.המשך שם...

זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם הוֹלֶכֶת וְנַעֲשֵׂית  לִזְכִירַת יְצִיאַת שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת הַהוֹלֶכֶת וּמִתְרַקֶּמֶת, וְהִנְנוּ כֻּלָּנוּ הוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים אֶל הַטֶּבַע וְהוּא מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ, הוֹלֵךְ הוּא וְנִכְבָּשׁ לְפָנֵינוּ וּדְרִישׁוֹתָיו הוֹלְכוֹת וּמִתָּאֲמוֹת עִם דְּרִישׁוֹתֵינוּ הָאֲצִילִיּוֹת מִמְּקוֹר הַקּדֶשׁ. הָרוּחַ הַצָּעִיר הַתּוֹבֵעַ אֶת אַרְצוֹ, שְׂפָתוֹ, חֵרוּתוֹ וּכְבוֹדוֹ, סִפְרוּתוֹ וְכחוֹ, רְכוּשׁוֹ, רִגְשׁוֹתָיו, נִזְרָמִים הֵם עַל-יְדֵי שֶׁטֶף שֶׁל טֶבַע, שֶׁבְּתוֹכִיּוּתוֹ מָלֵא הוּא אֵשׁ קדֶשׁ.