"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"

הרבנית הילה וולברשטין 10.02.20

                                                                            ב"ה, ט"ו בשבט תש"ף

ט"ו בשבט

"ונאכל מפריה ונשבע מטובה"

דברים ח':

"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"

שמות, בשלח, שמות טז, לה:

"ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת..."

מדרש: הא כיצד? בשעה באדר מת משה, ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד שישה עשר בניסן.

רבי אברהם אזולאי:

   פירות ארץ ישראל הם על יד קדושה ואותה הרוחניות שהיה ראוי אל המן נתלבשה בפירות הקדושים ההם. על כן, לא היה מן בארץ ישראל כי אם במדבר...

החתם סופר חידושים למס חולין, דף עא ע"ב:

'והנה שבח ארץ ישראל זבת חלב ודבש, עם שהוא כפשוטו בלי ספק, מכל מקום זה התואר מורה עוד קדושת הארץ ופירותיה, כי הם מולידים קדושה בנפש האוכל אותם, ומוסיפים אהבה ודבקות בד'. כי התורה הברורה בלי סיג ופסולת נקראת "דבש וחלב תחת לשונך"... כן פירות ארץ ישראל! ולרמז לדבר זבת חלב ודבש סופי תיבות - אותיות שבת,  כי בכל מאכליה קדושה כמו סעודת שבת'.

"באר מים חיים" רבי חיים צ'רנוביץ:

"ורבתה בהם חיות הקדושה חיות הרוחניות. ממילא האוכל אותם ונהנה מניצוצי הקדושה שבהם הרי ניתוסף בו על ידי זה אור הקדושה חיות אור פני מלך עליון עד שנפשו מיתאווה וחומדת מעצמה לברך את ה' ולעובדו. כי יונק מסטרא דקדושה מקום שליטת קודשא בריך הוא כביכול בעצמו... רק מי שזוכה שאוכל לפני ה', הרי המאכל המגודל בארץ ישראל המקודשת, מוכנת להוסיף באדם ביותר ויותר אור הקדושה"

טור, אורח חיים, הלכות ברכת הפירות, סימן רח:

"כתב עוד (סמ'ג) ויש אומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה ואין לאומרו שאין

לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה ...."

בית חדש, אורח חיים, סימן רח:

ו"כתב עוד ויש אומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה ואין לאמרו וכו'. תימה הלא

קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה

שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ. כי על כן הזהיר ואמר בסוף

פרשת מסעי, במדבר לה לד, 'ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר

אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל'. ואמר 'אם תטמאו את הארץ'

נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכבר נסתלקה השכינה מקרב

הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ נסתלקה מפני הטומאה

שטימאתם אותה ונמשך מזה כי גם כן אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל כי

עד עתה היכל ה' המה היו בני ישראל לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש

ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה כי כשהטומאה

נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל

ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת

פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה:

משנה, סוטה (ט, יב):

'רבי שמעון בן גמליאל אומר, העיד רבי יהושע - מיום שחרב בית המקדש... ניטל טעם הפירות'.

מסכת סנהדרין (צח ע"א):

"וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו) "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְּאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא".

שם משמואל (תבוא - שנת תרע"א)

" כי לעתיד עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות,  מפני שרוח הטומאה יעבור מן הארץ, ותהיה ההשפעה רק מסטרא דקדושה, אז יגדלו הפירות בשלימותם. וכשישראל היו נרצים להש"ית והיו שרויין על אדמתם בארץ הקדושה היה מעין זה, על כן היתה הברכה מצויה בגידול הפירות בכמות ובאיכות".