תהילים פרק קל

הרב ברוך הרניק 03.05.21

 

אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ [ישעיהו פרק מה, טו]

תהלים פרק קל, א-ח

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה':

אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי / תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:

אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ - אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד ?

כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:

 

קִוִּיתִי ה' - קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי:

נַפְשִׁי לַאדֹנָ-י מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר:

 

יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' –

כִּי עִם ה' הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:

וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:

 

מסכת ברכות דף י עמוד ב

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, שנאמר: ממעמקים קראתיך ה'. תניא נמי הכי: לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר ממעמקים קראתיך ה', וכתיב: תפלה לעני כי יעטף.

 

רד"ק תהלים פרק קל

והחכם ראב"ע פירש: נפשי קותה לה' יותר מִשֶּׁמְקַוִּים שומרי החומות לבוקר, שׁעֵרִים בלילות וִיקַוּוּ לבוקר, מתי יהיה שיוכלו לִישֹׁן:

 

(ח) והוא. ואם תאמר ואיך יפדה אותי ואני מלא עון, והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, מתחילה יפדה אותו מעונותיו, כלומר שיסלח לו עונותיו שעברו, ויתן בלבם לשוב אליו בכל לבבו, ואח"כ ישיב שבותו, כמו שכתוב (דברים ל, ג): ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו', וכתוב (שם פסוק י): כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך:

 

מלבי"ם תהלים פרק קל

(ה) קויתי ה', יש הבדל בין תקוה ובין יחול, סבת התקוה היא בנפש המקוה, שהגם שלא הובטח בבירור על הדבר, נפשו תקוה אליו, וסבת היחול הוא מצד הדבר שאליו מיחל, והוא ע"י הבטחה שהבטיחו לעזור לו והוא בלתי מסתפק שימלא דברו והבטחתו, עפ"ז אומר שי"ל אל ה' תקוה וגם יחול קויתי לה' מצד שקותה נפשי, שנמצא בנפשי תקוה שה' יושיעני גם א"ל היה לו ע"ז הבטחה נפשו בוטחת בישועתו כי לא יטוש ה' עמו, וחוץ מזה לדברו והבטחתו הוחלתי, יש לי יחול אחר שהבטיח לי להושיעני:

(ז) יחל ישראל אל ה' תוחלתם אינו נתלה בזמן רק בה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות שע"י מדת חסד שבו יוכל לפדותו קודם הזמן המיועד אל הגאולה, ע"י שהוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, ועי"ז תסור חשכת הלילה גם בטרם בקר ויגאלם לפני עלות השחר, ר"ל קודם הזמן כמ"ש זכו אחישנה:

 

תהלים פרק עג, כז-כח:

כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ: וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי ה' מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ

 

---------------------------------------------------------------------------

מסכת יבמות דף סב עמוד ב

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה.

 

בראשית רבה פרשת בראשית פרשה כד

ר"ע אומר (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי, א"ר תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו.

 

ליקוטי שיחות כרך לב , אמור , לג בעומר

בהקדים ביאור כללות הענין שתלמידי רע"ק "לא נהגו כבוד זה לזה", דלכאורה תמוה:

הרי רבם של תלמידים אלו, רבי עקיבא, הוא התנא שהדגיש את גודל הפלאת המעלה של אהבת ישראל — "ואהבת לרעך כמוך — רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה" וא"כ, יפלא מאד שדוקא תלמידיו "לא נהגו כבוד זה לזה" — היפך הענין דאהבת ישראל (הוראה עיקרית ויסודית בתורת רבם)

ונת' במק"א  שאדרבה — דוקא היו­תם תלמידי רע"ק גרם לכך "שלא נהגו כבוד זה לזה". והביאור:

אמרו חז"ל שאין דיעותיהם של בני אדם שוות. וכמובן שכן הוא בנוגע לכ"ד אלף תלמידי רע"ק, שכאו"א מהם השיג תורת רע"ק לפי דרכו ודעתו ובשיקול הדעת שלו מסקנתו שבודאי כפי שהשיג הוא כן הוא הפירוש האמיתי בדברי רע"ק; ולכן כאשר שמע שחבירו לומד את דברי רבו באופן שונה — ובלתי נכון לפי דעתו — לא הי' יכול לנהוג בו כבוד והערכה — שהרי הוא לומד את דברי רבו באופן מוטעה!

 והנהגת כבוד זה לזה מן השפה ולחוץ בלבד — מובן שאין זה שייך ב­תלמידים של רע"ק, כי בודאי היו "אנשי אמת"  ו"תוכם כברם" , ולא היו יכולים להתנהג באופן ד"אחד בפה ואחד ב­לב"

ונמצא, שדוקא היותם "תלמידי רבי עקיבא" היא הסיבה "שלא נהגו כבוד זה לזה": כל אחד מתלמידי רע"ק הי' מסור ונתון בכל נפשו לתורת רבו, עד שלא הי' יכול לסבול שמישהו מפרש תורת רבו שלא כהלכה (לפי דעתו), ובפרט כאשר זה ה"טועה" (בתורת רע"ק) הוא תלמיד רע"ק, ופשיטא שלא הי' יכול לנהוג בו כבוד  יתירה מזו: הנהגה זו יש בה תוקף דוקא מצד הוראתו היסודית הנ"ל של רע"ק שאמר "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה": לולא הוראה זו, יתכן שלא יהי' איכפת להם כ"כ מה שיש תלמיד שאינו משיג תורת רבם ל­אמיתתה; אבל מכיון שרע"ק רבם לימדם ע"ד מעלת קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך", לא הסתפקו בזה שהם עצמם שקדו ועשו חיל בלימוד תורת רבם, אלא, כאו"א מהם השתדל להשפיע על כל שבגדר "רעך" ובפרט תלמידי רבו שגם הם ישיגו תורת רבם באותה הדרך האמיתית (לפי דעתו); ואלה שלא קיבלו זה — לא הי' יכול לנהוג בהם כבוד (ובפרט כבוד כפי הדרוש מתלמידי רע"ק).