הרב ברוך הרניק 26.10.20
צפה בשיעור
לדעת את ה' !
תהלים פרק ח, א-י
לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית
מִזְמוֹר לְדָוִד:
ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ ? אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם:
מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם:
כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה:
מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ:
וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ:
תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו:
צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי:
צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים:
יהוה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ:
רש"י :
מה אדיר שמך - יותר מכדי כח מדת התחתונים לא היו התחתונים כדאי שתשרה שכינתך ביניהם:
אבן עזרא
והנכון בעיני בעבור היות אדם נכבד מכל נבראי מטה אמר כן כי מעת שיחל הנער לדבר וזה טעם מפי עוללים אז תחל מתכונתו לקבל כח הנשמה החכמה עד שתשכל בשקול דעתה כח בוראה כי תחזק הנפש יום אחר יום וזה טעם יסדת עוז וטעם למען צורריך לבטל דברי המכחישים האומרים אין אלוה וזה טעם להשבית אויב ומתנקם על המאמינים בשם בדבור או במעשה:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב:
בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת,
אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו?
אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו?
אמר להן: כך וכך מעשיו,
אמרו לפניו: רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו,
הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם.
וכן כת שניה.
כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא,
כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה.
כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין,
אמרו לפניו: רבונו של עולם, לא יפה אמרו ראשונים לפניך?
אמר להן: "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט"
מסכת שבת דף פח עמוד ב
ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו?
אמר להן: לקבל תורה בא.
אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה!
אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם.
אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו.
ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו.
אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה - אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם?
שוב מה כתיב בה - לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה?
שוב מה כתיב בה - זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?
שוב מה כתיב בה - לא תשא, משא ומתן יש ביניכם?
שוב מה כתיב בה - כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם?
שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?
מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא,
שנאמר ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים - לא כתיב.
פסיקתא זוטרתא אסתר פרק ה
מיד הלך לבית המדרש, ומצא את מרדכי יושב ודורש, וראשי התינוקות מפולשין באפר, ושקים במתניהם, וסופדין ובוכין, וצוה המן ומצאום כ"ב אלף, ונתן קולרין בצואריהם ושלשלאות ברגליהם.
והפקיד עליהם שומרים, ואמר הללו אני שוחט תחלה, ואח"כ אני תולה את מרדכי, ואמותם מביאות להם לחם ומים, ואומרים להם אכלו קודם שתמותו, הם מניחין ידיהם על ספריהם, ונשבעין בחיי מרדכי רבן לא נאכל ולא נשתה אלא בתעניתנו נמות עייפים, והיה כל אחד ואחד גולל ספרו ונותן לרבו,
ואומרים סבורין היינו כי בם נאריך ימים ושנים, ועכשיו לא זכינו, טול ספרך, מיד צעקו צעקה גדולה ומרה, ואמותם גועות כפרות מבחוץ, ובניהם כעגלים מבפנים, ועלתה צעקתם כשתי שעות בלילה, באותה שעה נתגלגלו רחמי הקדוש ברוך הוא, והעביר החותמות, וקרע את האגרות, וגדע קרן רשע, והפך עצת המן הרע. אמר ר' חלבו אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, וכן הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח, ג), ואין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן (שם כט, יא)
פיוט מרבי אלעזר הקליר – מחזור ליום כיפורים
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ
בְּאֶרְאֶלֵּי אֹמֶן בְּאַבִּירֵי אֹמֶץ
בִּבְלוּלֵי קֶרַח בִּבְדוּדֵי קֶדַח
וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם
וְאָבִיתָ תְהִלָּה
מִגְּלוּמֵי גוּשׁ מִגָּרֵי גַיְא
מִדְּלוּלֵי פֹעַל מִדַּלֵּי מַעַשׂ
וְהִיא תְהִלָּתֶךָ
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ
בַּהֲמוֹן מַלְאָכִים בְּהִלּוּךְ מַחֲנוֹת
בְּוַעַד אֲלָפִים בְּוֶכַח רְבָבוֹת
וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם
וְאָבִיתָ תְהִלָּה
מִזִּיו שׁוֹנֶה מִזֹּהַר כָּבֶה
מֵחֲסֵרֵי שֵׂכֶל מֵחוֹרְשֵׁי רֶשַׁע
וְהִיא תְהִלָּתֶךָ
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ
בְּטִפּוּחַ עֲרָבוֹת בְּטִכּוּס שְׁחָקִים
בְּיִקְרַת עֲרָפֶל בִּירִיעַת מְעוֹנָה
וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם
וְאָבִיתָ תְהִלָּה
מִכְּתוּמֵי שֶׁמֶץ מִכְּמוּסֵי כֶתֶם
מִלְּכוּדֵי פַח מִלְּעוּנֵי מַר
וְהִיא תְהִלָּתֶךָ
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ
בְּמַסְלוּלֵי זְבוּל בִּמְרוֹמֵי שְׁפַר
בִּנְטִיַּת דֹּק בִּנְחִיַּת עָבִים
וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם
וְאָבִיתָ תְהִלָּה
מִסְּרוּחֵי מַעַשׂ מִשְּׂבֵעֵי רֹגֶז
מֵעֲדוּרֵי אֱמֶת מֵעֲמוּסֵי בָטֶן
וְהִיא תְהִלָּתֶךָ
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ
בְּפוֹתְחֵי קָדוֹשׁ בְּפוֹצְחֵי בָרוּךְ
בִּצְדוּדֵי אַרְבַּע בִּצְנוּפֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ
וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם
וְאָבִיתָ תְהִלָּה
מִקְּרוּאֵי עַיִן מִקּוֹרְאֵי בְחִנּוּף
מֵרְחֵקֵי אֱמֶת מֵרֵיקֵי צֶדֶק
וְהִיא תְהִלָּתֶךָ
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ
בִּשְׁבִיבֵי אֵשׁ בִּשְׁבִילֵי מַיִם
בִּתְלוּלֵי רוֹם בְּתַלְתַּלֵּי גֹבַהּ
וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם
וְאָבִיתָ תְהִלָּה
מִבָּשָׂר וָדָם מֵהֶבֶל וָתֹהוּ
מֵחָצִיר יָבֵשׁ מִצֵּל עוֹבֵר
וּמִצִּיץ נוֹבֵל מַשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ
מַפְרִיחֵי רוּחַ וּמְעִיפֵי חַיָּה
וַחֲנִיטֵי נְשָׁמָה וּמוֹצִיאֵי יְחִידָה
וְנִשְׁמָעִים בַּדִּין וּמֵתִים בַּמִּשְׁפָּט
וְחַיִּים בְּרַחֲמִים וְנוֹתְנִים לְךָ פְּאֵר חַי עוֹלָמִים
וְתִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם
תהלים פרק קטז, יב-יט
מָה אָשִׁיב לַיקֹוָק כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי:
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יהוה אֶקְרָא:
נְדָרַי לַיקֹוָק אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ:
יָקָר בְּעֵינֵי יהוה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו:
אָנָּה יהוה
כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי:
לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יהוה אֶקְרָא:
נְדָרַי לַיקֹוָק אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ:
בְּחַצְרוֹת בֵּית יהוה בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ: