1א.  (טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:  (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:  (יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵ

הרב יוני מילוא 28.12.20

צפה בשיעור

חומות של תקווה והסימן הסודי

  1. 1. (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:  (כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:  (כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:  (כב) וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:  (כג) וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף:            (כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:  (כה) וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה:  (כו) וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם: בראשית פרק נ

 

1א.  (טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:  (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:  (יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ:  (יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה:                שמות פרק ג

 

(ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם:  (לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:                                                                                                                        שמות פרק ד

 

  1. "ויאמן העם", עשו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו לקולך, יכול לא האמינו עד שראו האותות, לא, אלא "וישמעו כי פקד ה'" על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות, ובמה האמינו על סימן הפקידה שאמר להם שכך היה מסורת בידם מיעקב שיעקב מסר את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת וכך אמר לה כל גואל שיבא ויאמר לבני פקוד פקדתי אתכם הוא גואל של אמת כיון שבא משה ואמר פקוד פקדתי אתכם מיד ויאמן העם, במה האמינו כי שמעו הפקידה הה"ד "כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו", ויקדו על הפקידה, וישתחוו על כי ראה את עניים.      שמו"ר פרשה ה סי' יג

 

...הוי ישראל נמלכים בזקנים, ולכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך ואספת את זקני ישראל, אמור להם פקוד פקדתי, א"ל מסורה היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור להם זה הסימן, מהו פקד פקדתי פקד במצרים פקדתי על הים, פקד להבא פקדתי לשעבר, ואת העשוי לכם במצרים, כלומר אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם, [...] מיד ושמעו לקולך למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא, ואח"כ ובאת אתה וזקני ישראל וגו', חלק כבוד לזקנים.                              שמו"ר פרשה ג

 

.   ויש עליך לשאול, ומנין להם שיאמינו, שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם? ויש לומר כך קבלו מיוסף ששמע מפי הנביא אביהם, שהראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה הוא יהיה הגואל אותם, גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שלא יבא אדם ויכזב בהם, בכך הבטיחם:                                                                                                                           רמב"ן שמות פרק ג

 

  1. 3. [...] פקד פקדתי אתכם (שמות ג' טז), ולפי שהיו ישראל מתייאשים מן הגאולה, אמר הקדוש ברוך הוא: לך אמור להם כשם שבעל הפקדון אימתי שרוצה הוא נוטל פקדונו, כך אתם אימתי שיגיע זמניכם מיד אני מוציא אתכם מידו. אמרו לו ישראל: רבון העולמים ראה היאך כופר בך וממאן לשלחנו שנאמר "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (שמות ה' ב'), אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם, יש לכם לראות: הפה שאמר "מי ה' סופו לומר ה' הצדיק" (שמות ט' כ"ז) והפה שאמר "לא ידעתי את ה'" סופו לומר "העתירו אל ה'", הפה שאמר "גם את ישראל לא אשלח" סופו להיות אוחז כל אחד בידו ומשלחו.                                     פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יט – ויהי בשלח

 

  1. 4. "לישועתך קויתי ה'", אמר רבי יצחק הכל בקווי, יסורין בקווי, קדושת השם בקווי, זכות אבות בקווי, תאותו של עוה"ב בקווי, יסורין, הה"ד (ישעיהו כו ח) "אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ ה' קִוִּינוּךָ, לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ: " [משפטיך-] אלו יסורין, "לשמך" זו קדושת השם, "ולזכרך" זו זכות אבות, "תאות נפש" זו תאותו של עוה"ב, חנינה בקווי (ישעיהו לג) "ה' חננו לך קוינו", סליחה בקווי (תהלים קל) "כי עמך הסליחה", מה כתיב בתריה "קויתי ה'", לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסובר בו שגאולה מגעת בימיו, כיון שראה שמת מיד אמר "לישועתך קויתי ה'".                        ב"ר פרשה צח

 

  1. (י) כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: (יא) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה:                    ירמיהו פרק כט

 

  1. איקלע רבי לאתריה דרבי אלעזר ברבי שמעון, אמר להם: יש לו בן לאותו צדיק? - אמרו לו: יש לו בן, וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה. אתייה, אסמכיה ברבי, ואשלמיה לרבי שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאמיה. כל יומא הוה אמר: לקרייתי אנא איזיל. אמר ליה: חכים עבדו יתך, וגולתא דדהבא פרסו עלך, ורבי קרו לך, ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל? אמר ליה: מומי! עזובה דא. כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי, שמעיה לקליה, אמר: הא קלא דמי לקליה דרבי אלעזר ברבי שמעון. אמרו ליה: בריה הוא. קרי עליה: פרי צדיק עץ חיים ולקח נפשות חכם. פרי צדיק עץ חיים - זה רבי יוסי ברבי אלעזר ברבי שמעון, ולקח נפשות חכם - זה רבי שמעון בן איסי בן לקוניא. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א

 

  1. פקד יפקד. שתי מלים אלה היו לנקודות האור ששמרו על תקות ישראל במשך מאות בשנים, לשחר הממשמש ובא. [...] הנה כי כן: ההבטחה כי יפקד אלהים אתכם כבר הכינה אותם לצרות הממשמשות ובאות, אך גם לגאולה העתידה לבוא. הוא השביע - לא את אחיו - אלא את בני ישראל, הוה אומר: גם את הדורות הבאים. [...] יחד עם זה, הרי צוואה זו - והעצמות שעליהן היא חלה - ערבות הן לבטחון הגמור בו יצפו לשובם לכנען.                                                                                                    רש"ר הירש בראשית פרק נ

 

  1. מה שדרשו חז"ל בדברי יוסף שאמר "פקוד יפקוד אלהים אתכם" (בראשית נ כה, שמות יג יט), שהגואל האמיתי הוא שיבא בלשון "פקוד יפקוד", ראוי לבאר תוכן הכונה בזה, כי בודאי לא יתכן לאמר שהוא סימן מקרי מצד עצם הענין, שאין ראוי לדברים הנכבדים שינתנו בהם סימנים בלתי מכוונים בעצמם, וממילא מובן שאין הסימן בא מצד הלשון כ"א מצד הענין הנשוא בו. ובפשוטו נראה לי, שבאה להם בזה הקבלה בענין הנהגת ישראל שהם גוי אחד, הצריכה להעיד על האל היחיד ב"ה ולהראות גלוי לכל שכל המציאות הרוחנית והגשמית גם יחד נמצאו רק מאמתת המצאו, והכל נברא לכבודו. ע"כ כשלקח ד' את ישראל לו לעם הי' בענין שהיו צריכים גם לישועה גשמית, להוציאם מתחת סבלות מצרים [...] הצור פעלו תמים, הראה לעמו סודו כי באחד יושיע אותם תשועת עולמים הכוללת הגוף והנפש, ובפקידה אחת של הנפשיות יתרוממו גם הגופים, להורות על סוד ההנהגה המיוחדת, ע"ז נאמר "פקוד פקדתי", פקוד בעצם על הנפשות וע"ז פירש "אתכם", עצמותכם, ומתוך זה נמשך שפקדתי את העשוי לכם.

 מאורות הראיה-הגדה של פסח 'יציאת מצרים' א