קשרים וקצרים בתקשורת בין אישית

הרב יוני מילוא 09.11.20

צפה בשיעור

 

  1. 1. (סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:

(סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל:

(סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:

(סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה:

(סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: פ בראשית פרק כד

 

  1. סיפר הכתוב, כי המכין מצעדי גבר סיבב, שיפגע יצחק ברבקה בדרך ותהא נבעתת ממנו בתחילת הכרתה אותו. ואם היה העבד בא עמה תחילה לבית אברהם, היה אברהם מקבלה תחילה ומדבר על לבה עד שהיתה מתחוננן דעתה עליה, ולא היתה נבעתת מפחד יצחק. והיתה מתנהגת עמו כמו כל אשה עם בעלה. אבל הקב"ה סיבב שיצחק בא באותה עת מבוא באר לחי רואי, שהיה לו אותו מקום מיוחד לתפילה והתבודדות על הבאר שנראה שם המלאך... "ותרא את יצחק" בעודו עומד ומתפלל והיה אז מראהו כמלאך אלוקים נורא מאד "ותפול מעל הגמל" מרב פחד ואימה, ומתוך הפחד שאלה את העבד "מי האיש הלזה", אשר אני מתפעלת ומתפחדת ממנו; על כן כששמעה שהוא אישה – "ותיקח הצעיף ותתכס" מרב פחד ובושה כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בלבה פחד ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם וכמו רחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזו קפידא עליהםלא בושו לדבר רתת לפניהםמה שאין כן רבקה. וכל זה הקדמה לסיפור שיבוא בפרשת תולדות, שהיו יצחק ורבקה חלוקים בדעותיהם, ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים... וכל זה היה סיבה מהקב"ה שיגיעו הברכות ליעקב דווקא באותו האופן

.העמק דבר לבראשית פרק כ"ד פסו מ"ב-ס"ה 

 

  1. 3. מעשה בבן בבל שעלה לארץ ישראל, ונשא אישה. אמר לה: בשלי לי שתי טלפיים, בישלה לו שתי עדשים, כעס עליה.    למחר אמר לה: בשלי לי הרבה, בישלה לו המון...    אמר לה: לכי הביאי לי שני אבטיחים, הלכה והביאה לו שני נרות.    אמר לה: לכי תשברי אותם על ראש הדלת.   באותה שעה ישב חכם ושמו בבא בן בוטא בשער, והיה דן ושופט, הלכה ושברה אותם על ראשו. אמר לה: מה פשר המעשה?   אמרה לו: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.   מתורגם ע"פ בבלי נדרים דף סו ע"ב

 

  1. רבן גמליאל השיא את ביתו, אמרה לו: אבא, התפלל עלי. אמר לה: יהי רצון שלא תחזרי לכאן..., (לימים) ילדה בן זכר, אמרה לו: אבא התפלל עלי. אמר לה: יהי רצון שלא יפסוק אוי מפיך...

אמרה לו: אבא, שתי שמחות שבאו לי- אתה מקללני ?!

אמר לה: שתיהן תפילות, שכן משום שתהיי שלימה בביתך לא תצטרכי לחוזר לכאן (לאחר גירושייך),

ומתוך שיחיה ויתקיים בנך, לא יפסוק אוי מפיך: אוי שלא שתה בני, אוי שלא אכל בני, אוי שלא הלך לבית הכנסת...                                                                          ע"פ בראשית רבה פרשה כו

 

  1. אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. - תעמוד לפניו ערומה? - ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. - תספר עמו מאחורי הגדר? - ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.                 בבלי סנהדרין דף עה ע"א

 

  1. 6. אמר רב ברונא אמר רב: כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה - עליו הכתוב אומר (מיכה ב') "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה". ואמר רב יוסף: אפילו באשתו נדה.                                                                  בבלי עירובין דף סג ע"ב

6א.   אפילו באשתו נדה כו'.... מ"מ בושין ממנו לדבר דברים שבצנעה בינו לבינה וכ"פ רבי יהונתן ע"ש.

 

  1. (א) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד ויאהבו וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ:

(ב) וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו:

(ג) וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ:                                                        שמואל א פרק יח

 

  1. 8. (ז) וברא יי אלהים ית אדם עפרא מן ארעא ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא:

תרגום אונקלוס בראשית פרק ב

 

  1. (ז) וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים יַת אָדָם בִּתְּרֵין יִצְרִין וּדְבַר עַפְרָא מֵאֲתַר בֵּית מַקְדְשָׁא וּמֵאַרְבַּעַת רוּחֵי עַלְמָא וּפַתָכָא מִכָּל מֵימֵי עַלְמָא וּבַרְיֵהּ סוּמַק שְׁחִים וְחֵיוַר וְנָפַח בִּנְחוֹרוֹהִי נִשְׁמָתָא דְחַיֵי וַהֲוָת נִשְׁמָתָא בְּגוּפָא דְאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא לְאַנְהָרוּת עַיְינִין וּלְמִצְתּוֹת אוּדְנִין: תרגום יונתן בראשית פרק ב