הרב איציק אמיתי 06.01.20
פרשת יוסף ואחיו - יסוד לגלות וגאולה
היסוד
"גלות מצרים הוא גלות הכולל כל הגלויות" (אגרא-דכלה שמות)
"על עניין שהיה ליעקב אע"ה והשבטים מאבידת יוסף...כל העניין היה נסבב מנורא עלילה, כדי שיהיה מזה הרשימה לדורות על כל מיני צער ודחק מעבדות וממאסר בפועל שיעבור ח"ו על כל פרטי נפשות ישראל - יהיה הכל לטובתם. וכאשר נזכה להגאולה יהיה נראה בחוש שכל ענייני מאסר וצער היה רק למראה עיני האדם, אבל בעצם לא היה מעולם שיעבוד על (פנימיות) נפש ישראל..., וזהו שנזכר במדרש כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, מפני שהוא בעצם עניין אחד שכל המאורעות הללו היה לרשימה לדורות לכלל קדושת ישראל..." (אמרי אמת, איגר ויגש תרמב)
יוסף, הוא התמונה והדוגמא של ישראל בגלותם... שבין הירידה ובין העלאה יהיה כדוגמתו של יוסף (מי מרום טז לפורים עה)
וישלחהו מעמק חברון
"וישלחהו מעמק חברון – מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בבין הבתרים כי גר יהיה זרעך" (רש"י לבראשית,ל"ז,י"ד).
ירידת יוסף למצרים
"אחר שגזר הגזירה על זרעו של אברהם, ראינו ההשגחה הגדולה להוריד את זרעו של אברהם למצרים. שלא תאמר כי היה הגלות של ישראל במצרים במקרה רק הכל בהשגחה נפלאה…משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת מה עשו לה משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה (בראשית רבה פ' מ"ו) כך ראוי היה יעקב לרדת מצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין אמר הקב"ה בני בכורי…הריני מושך את בנו לפניו והוא ירד אחריו על כרחו שלא בטובתו והוריד את השכינה למצרים עמו" (המהר"ל, גבורות ה',י"א)
"ודע עוד גודל ההשגחה הנפלאה בענין הירידה הזאת של יוסף, כאשר היה נמכר יוסף להביא אותו לענין העבדות, אמרו בבראשית רבה (פ' מ"ד) והמדינים מכרו אותו כמה אוניות נכתבו עליו רבי יודן אומר ארבע אחיו לישמעאלים וישמעאלים לסוחרים וסוחרים למדינים ומדינים מכרו אותו למצרים, רבי הונא אומר חמש מדינים מכרו אותו לדמוסייא של מדינה ע"כ.
ביארו בזה, כי לא היה ראוי שיהיה יוסף יוצא מחזקתו הראשונה אשר היה בארץ כנען בחשיבות היותר גדול מאוד, ועכשיו לעבד נמכר יוסף, אלא שהיה על ידי אמצעים מוכנים לזה, וזה כי ישמעאל הוא שקרוב קצת אל בני יעקב שהם גם כן זרע אברהם, הנה יצא מרשות בני יעקב קצת על ידי אמצעי מוכן. ומן ישמעאלים לסוחרים, והסוחרים גם כן ישמעאלים הם, שמצינו פעמים הרבה בישמעאלים שהם סוחרים… והנה זה יציאה יותר מרשות בני יעקב, מפני כי הסוחר דרכו למכור לאחר... ואחר כך יצא מן הסוחרים אל מדינים, והנה יצא על ידי סוחרים מידם של ישמעאלים מתרחק יותר מבני יעקב, ודוקא למדינים כי מדינים גם כן מזרע הגר המצרית… גם כן הם זרע אברהם, אלא שאינם כל כך קרובים אל אברהם כמו ישמעאל …וממדין יצא אל מצרים, והיו כאן ארבע שטרות שהיו לו ד' רשויות עד שבא למצרים. (המהר"ל, גבורות ה',י"א)
ויבך אותו אביו
"ויקרע יעקב שמלותיו... ויתאבל על בנו ימים רבים... ויבך אותו אביו" (בראשית לז לד-לה)
"יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל, שהיה יודע שהוא חי" (רש"י).
"וי"ל זהו העניין "בכל צרתם לו צר" כתוב לא והקרי לו. כי באמת כל דעביד רחמנא לטב עביד ולא צר, אך לו צר מפני הצער של ישראל שלמראה עיניהם נדמה להם לצרה ח"ו. ובטרם שרואים הטובה בין כך ובין כך הם בצער, ועל זה לו צר חלילה" (דברי ישראל מוזיץ וישב 115 ד"ה "ויבך")
"שני בני אדם שיצאו לסחורה. ישב לו קוץ לאחד מהם- התחיל מחרף ומגדף. לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים – התחיל מודה ומשבח" (נדה לא.) - "היינו שנודע לו דכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, ושכל מה שיש לו קוץ ברגלו היה מסובב לטובתו שלא יעלה לספינה. ועל זה הצער שמצטער טרם ידע שלטובתו איתעביד – משתתף עמו כביכול השי"ת בצערו, גם כן" (אמרי אש מוזיץ מקץ קנ"ה).
יהודה
אומר רבי שמואל בר נחמן "שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח" (בר"ר פה א)
"דכל השבטים ויעקב היו עסוקים בצום וצעקה לה', השבטים בשביל מכירת יוסף, וגם יוסף על מכירתו, וגם יעקב התאבל על בנו, והיו מתפללים לה' בכל ליבם ובכל נפשם. ויהודה היה עסוק ליקח אשה, ... וראה הקב"ה יותר מעשה יהודה, וממנו (מהמעשה של יהודה) היה בורא אורו של משיח". (רבי שמחה בונם מפשיסחא קול שמחה, וישב ח')
יוסף בבית האסורים
"ולמה ניתוסף לו ב' שנים כדי שיחלום פרעה ויתגדל ע"י חלום שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים" (בר"ר פט ג)
אין להתלונן
"ויאמר ישראל למה הרעותם לי וגו' רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כך אמר הקב"ה אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי היא דהוא אמר (ישעיה מ) נסתרה דרכי מה' ומאלהי" (בר"ר צא י)
אל תרגזו בדרך
"היה הוה אמינא פן יתרגזו על הדרך, ... ביקש אל תרגזו בדרך, שכל הדרך היה גם כן לטובה. וזה לימוד גדול לכל באי שער עבודת השי"ת שנזדמן חשכות ואופל..." (שפתי צדיק ויגש, י"ז. ועוד כתב (חנוכה ל"ו) שעל כך יש הלל והודאה . הלל על הטוב וההודאה על הרעה שעבר, שאח"כ נתוודע שגם הרעה היה לטובה והוצרך הכל להיות)
"שכאשר נזכה להגאולה שלימה ב"ב. אז יפקח עינינו מהעיוורון[1] ונראה בחוש שכל הצער והדחק היה רק למראה עין".(אמרי-אמת איגר ויגש תרמב)
"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. היינו כיוסף בעל החלומות. שעברו עליו כל כך הרבה צרות, כמאה"כ כל משבריך וגליך עלי עברו, ובסופו של דבר נתברר לו שהכל היה לטובה עבורו, וראוי היה יעקב לירד מצרימה בשלשלאות של ברזל וכו'. וכמ"כ בשוב ה' את שיבת ציון, כשתהי' הגאולה יכירו וידעו שכל היסורים והגלות הכל היה לטובה, ואז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. כמו מי שנתעורר מחלום, שהיה רואה בחלומו הרבה צער וכאב, כשקם משנתו, כל הצער לשחוק בעיניו, באותו האופן יביטו כשתהיה הגאולה העתידה על כל הצרות שעברו" (בית אברהם, סלונים, עה)
[1] כהמשך לאבא כהן ברדלא במדרש "ולא יכלו אחיו לענות אותו - אבא כהן ברדלא אמר: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של העובדי כוכבים לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו הה"ד (במדבר כב) ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא, יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר (תהלים נ) אוכיחך ואערכה לעיניך - על אחת כמה וכמה" (בר"ר צג י)