הרב ברוך הרניק 04.11.19
דף מקורות לשופטים פרקים א –ב
- בראשית פרק מט, ה-ח
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל:
- מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א
ונתתה מהודך עליו - ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה
- מלבי"ם שופטים פרק א
ויקצצו. כך נתן ה' בדעתם לעשות לו מה שלא עשו זאת לשום אחד מאויביהם, והוא קצת נגד חוקי ישראל, כי הריגת ז' עממים הוא בסייף, לא לצערם ע"ז האופן, אך ששילם לו ה' מדה כנגד מדה:
- רש"י שופטים פרק א פסוק כב
בית אל - שנפל בגורלם ואף על פי שדמות מיכה עמהם שהרי מיכה משבט אפרים נאמר כאן וה' עמם הוא שאמר דניאל לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים:
- מסכת סוטה דף מו עמוד ב
תניא, היה ר"מ אומר: כופין ללויה, ששכר הלויה אין לה שיעור, שנאמר: ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד, וכתיב: ויראם את מבוא העיר, ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב, ואותו האיש ומשפחתו שלחו; וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה - תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן - יוצאין חוץ לחומה והן מתים; והלא דברים ק"ו: ומה כנעני זה, שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו - גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעושה לויה ברגליו - על אחת כמה וכמה. במה הראה להם? חזקיה אמר: בפיו עקם להם, ר' יוחנן אמר: באצבעו הראה להם. תניא כוותיה דר' יוחנן: בשביל שכנעני זה הראה באצבעו, גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות.
- ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה א
ד"א נקראו הנביאים מלאכים. הה"ד וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ, טז), וכי מלאך היה והלא משה היה, ולמה קורא אותו מלאך, אלא מכאן שנקראו הנביאים מלאכים. ודכותה ויעל מלאך י"י מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב, א), וכי מלאך היה והלא פינחס היה, ולמה קורא אותו מלאך, אמ' ר' סימון פינחס בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים.
- מסכת שבת דף קה עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם - ראוי לקוברו בחייו, שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש מלמד שרגש עליהן הר להורגן.