הרבנית הילה וולברשטין 02.12.19
"התפילה המתמדת של הנשמה"
הראי"ה קוק (הקדמה לעולת ראי"ה):
"אין התפלה באה כתקונה כי אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. הלא היא עפה, מתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפלה המעשית התפלה הנשמתית התדירית הרי היא מתגלה.
וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה, של התפלה, שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל או נכח קרני השמש המופיעים עליה באורה, ו"הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו"."
שושנה
כנסת ישראל נמשלה לשושנה:
"אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים" [שיר השירים פרק ב].
"אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" [שיר השירים פרק ו'].
"לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים" (תהילים)
"שושנת יעקב צהלה ושמחה" [ פיוט לפורים]
"ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים" [פיוט לחנוכה].
משמעותו של הדימוי הזה היא שיש לכנסת ישראל כח יחודי של קבלת השפע האלוקי, כשושנה זו "הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל". נמצינו למדים, שהתפלה היא ה"שושנה" המחברת את האדם לבוראו, ושואבת ממנו רוב שפע קדש – "נשמת כל חי תברך את שמך".
גילוי התפילה המתמדת של הנשמה (הקדמה לעולת ראי"ה):
התפילה המתמדת של הנשמה מתאמצת היא תמיד לצאת מן ההעלם אל הגילוי, להתפשט על כל כוחות החיים של כל הרוח והנפש וכל כוחות חיי הגויה כולה. והיא משתוקקת גם כן לגלות את מהותה וכוח פעולתה על כל הסביבה, על כל העולם והחיים. ולשם כך צריכים אנו לחשבונו-של-עולם שבא על ידי תורה וחוכמה. ונמצא מתוך כך, שעבודת התורה כולה וכל חוכמתה היא התגלותה המתמידה של תפלתה הכמוסה של הנשמה. "נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלוהינו".
זוהר, במדבר: נזכרו שלוש תפילות בספר תהילים: 1."תפילה לדוד" - מלך ישראל, 2. "תפילה למשה איש האלוהים" 3. "תפילה לעני כי יעטוף" רק על תפילת העני נאמר "כי יעטוף", כי הוא עוטף את התפילות כולם- גם של דוד מלך ישראל וגם של משה איש האלוהים. ומדוע? כי העני בצרתו קורא אל ה' בכל לבו, והוא יודע כי חייו תלויים בה' ובלתו אין לו חיים.