הרב אופיר פריד 11.01.21
צפה בשיעור
נתיב העבודה של המהר"ל מפראג
פרק ה' – התפילה – יציאה מהשגרה וחיבור לעומק החיים
- נתיבות עולם נתיב העבודה פרק ה
משלימות עבודה הזאת: שם (ח' ע"א) אמר רבי חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים שני פתחים סלקא דעתך אלא אימא שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל.
- המשך שם...
ופירוש זה שאם יכנס שיעור פתח אחד אין הפתח האחד מורה רק על הסלוק מבחוץ בלבד, דהיינו שהוא מסלק עצמו מכל עסקי העולם ואין זה התייחדות לגמרי עם השם יתברך, שצריך אל זה שני דברים: האחד הסלוק מכל הדברים, והשני להתייחד עם השם יתברך אשר הוא מתפלל לפניו. ואין זה בלא זה שאם אין מסלק עצמו מכל הדברים שהם בחוץ אף שהוא פונה להשם יתברך ומתפלל לפניו מכל מקום יש כאן עירוב המחשבה והוא מעכב הדביקות עם השם יתברך, ואם מסלק עצמו מכל הדברים שהם בחוץ עדיין צריך שיתחבר עם השם יתברך.
- המשך שם...
ולפיכך צריך שיכנוס שעור שני פתחים, הכניסה בפתח האחת היא הסתלקות מבחוץ, והכניסה בשנית היא לפנים להתייחד עם השם יתברך, כי בפתח השנית אין כאן סלוק מבחוץ רק כניסה בפנים והפתח הראשון אינו רק הסילוק מבחוץ, ולפיכך אלו שני פתחים הם סלוק מבחוץ וכניסה בפנים לגמרי, ודבר זה מבואר.
- הראי"ה קוק זצ"ל, עין אי"ה, ברכות א, פרק א, פיסקה צב
לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל. בא להורות, כי המתפלל בבית הכנסת, עליו לשום לב לשני ענינים, בתחילה להסיר מעליו סבל מחשבותיו העמוסות רק בצרכי השעה וחיי החומר בתאוותיו, זהו פתח אחד. והשני, לרומם נפשו אל הצרכים המוסריים - שהם באמת צרכי הכלל כולו. כי צרכי הכלל מתלכדים תמיד עם הצרכים המוסריים. כי חיי הכלל לא יתכנו להיות טובים רק עם הליכות צדק ויראת ה'. ואח"כ יתפלל, שלא ישים עיקר תפילתו רק צרכי עצמו ועניני החומר. כי תכלית התפילה להתרומם עליהם.
- המשך דברי המהר"ל שם
אמנם יש עוד בדברי חכמים דבר עמוק אשר על זה אמרו שצריך שיכנוס שיעור שני פתחים דוקא, וזה כאשר תבין המאמר שלפני זה: אמרו לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה אמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל לא בחוץ לארץ כיון דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דמהני להו. וכדאמר ר' יהושע בן לוי לבניו קדימו וחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי אמר רבי אחא בר חנינא מאי קרא אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים עד כאן.
- המשך שם...
ויש לפרש כי המקום הוא מקיים את הדבר שהוא מקומו כמו שהתבאר ולכך נקרא מקום שהוא מקיים את הדבר שהוא עומד בו, כי כך תמצא כל הדברים הטבעיים אשר יש לכל אחד מקום, כאשר הוא במקומו הוא מקויים וכאשר יוצא מן המקום אשר הוא טבע אליו הוא נפסד ונאבד...
וארץ ישראל הוא מקומם הטבעי של ישראל שנקרא ארץ ישראל ולפיכך כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה...
עד שאמרו לו כי הם מקדימים ומחשיכים לבית הכנסת. ואמר שדבר זה הועיל להם, וזה כי כאשר מקדימים ומחשיכים לבית הכנסת וכאלו ביתם טפל אצל בית הכנסת לא תוכל לומר שאין זה מקומו.
- המשך שם...
אמנם הפירוש הברור במאמר הזה כאשר משכים ומעריב לבית הכנסת גורם לו החיים, כי השם יתברך הוא אלהים חיים וכאשר האדם בא לביתו ראוי לו החיים כדכתיב בקרא (משלי ח') כי מוצאי מצא חיים. ודבר זה נקרא כי מצא השם יתברך כי הליכה לבית השם יתברך להתפלל בעשרה נקרא זה שמצא השם יתברך.
- המשך שם...
ולא נקרא לפנים רק בשיעור שני פתחים שזה נקרא לפנים לגמרי, אבל כאשר יושב אצל הפתח אף על גב שנקרא שאינו בחוץ אינו נקרא שהוא בפנים לגמרי. ולכך כתיב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי כי מוצאי מצא חיים, כי כאשר יכנס אל השם יתברך לפנים לגמרי לא שיהיה פורש מן החוץ בלבד אלא שגם נכנס לפנים לגמרי, והוא כאשר יכנוס שעור שני פתחים שנחשב שעור הפתח האחד שפירש מן החוץ ושיעור הפתח השני שנכנס לפנים, הוא זוכה למדריגת החיים כי החיים הם הפנים, וזהו פירוש הנכון וברור לחכמים יודעי בינה.
הראי"ה קוק זצ"ל, עין אי"ה, ברכות א, פרק א, פיסקה צא
...כי רוממות הנפש והשפעת מדות טובות, ושפע חיים מוסריים נאים ראויים אל הלב ע"י היותו מדי יום בבית ד', משתתף עם הציבור בחייהם המוסריים, זהו שהועיל להיות להם למקדש מעט בארצות פזוריהם.
...כי בהכניסה למקומות ששם מוצאת מקום החכמה והשלמות, בזה בהכרח מתרוממת נפשו ומתישרות מדותיו. "כי מוצאי", כדרך מציאה בהיסח הדעת, רק ע"י הליכתו תמיד למקומות הקדושים הטובים שבהם מקדשים שם ד' יתברך, ומתרוממת על ידי זה מאיליה קדושת נפשו ושלימותה, עד שמצא חיים.