הרב אופיר פריד 30.08.21
צפה בשיעור
היום הרת עולם – בראש השנה התשפ"א
- תפילת ראש השנה
היום הרת עולם.
היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם.
אם כבנים אם כעבדים.
אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים.
ואם כעבדים, עינינו לך תלויות עד שתחננו.
ותוציא לאור משפטנו, קדוש.
- ספר כד הקמח ראש השנה (רבינו בחיי אבן חלווה)
ובא ולימד עוד כי הוא יתעלה מעניש את האדם וגומלו לפי המעשים הנשקלין במאזנים לא לפי המזלות, ועל כן נבחר החדש הזה שמזלו מאזנים שיהיה בו יום הדין שידין בו כל יצורי עולם כמו שאנו אומרים בתפלה היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים וכו'. יאמר 'היום הרת עולם' כאשה הרה היושבת בסכנה.
- בן איש חי שנה ראשונה פרשת נצבים
וכשאומר היום הרת עולם אם כבנים אם כעבדים כתב רבינו הרש"ש ז"ל כשאומר כן כל עצמותיו יאחזמו רעד, לכי יפקוד הקדוש ברוך הוא אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, וכן יאמרו זה במתון ושברון לב, ולכן המנהג שגם בחזרה אומרים זה הציבור בקול רם מלבד הש"ץ:
- תולדות יעקב יוסף שמות פרשת יתרו (גדול תלמידי הבעש"ט, נפטר תקמ"ב)
והוא על דרך שכתוב מהאר"י זלה"ה בהלכות ראש השנה (פע"ח ש' השופר פ"ה) בענין בריאת העולם, דפליגי רבי אליעזר ורבי יהושע אי היה בניסן או בתשרי (ר"ה י ב), ומפרש, וכי פליגי במציאות? אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי –
זה היה בניסן - הלידה, וזה מיירי בעיבור שהיה בתשרי, וזהו שנאמר 'היום הרת עולם'.
- ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית לראש חודש כסלו
ובראש השנה שהוא בריאת אדם הראשון כפי שעלה במחשבה כמו שכתבו תוס' (ראש השנה כ"ז. ד"ה כמאן) וכמו שאומרים היום הרת עולם ובתחילה עלה במחשבה לבראות במדת הדין ולכן בראש השנה יום הדין. שבתחילה עשה האלהים את האדם ישר ואם לא קלקל לא היה יצר הרע והיה מתקיים במדת הדין. רק אחר שקלקל ושלט יצר הרע באדם ניתן על זה עשרה ימים לתקן ולהתברר בכל עשר מדות.
- תוספות מסכת ראש השנה דף כז עמוד א
אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד.
- ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים לראש השנה
[ז] ענין הפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע (ראש השנה כ"ז א) דרבי אליעזר סבר בתשרי נברא העולם ורבי יהושע סבר בניסן איתא בתוס' שם (ד"ה כמאן) שאלו ואלו דברי אלהים חיים שבתשרי עלה במחשבה לבראות ובניסן היה הבריאה בפועל. ונמצא גם בכתבי האריז"ל שלכן אומרים בראש השנה היום הרת עולם לשון הריון שהוא המחשבה שהוא הריון המעשה. וצריך להבין אם כן למה עושים כל הענינים והתפילות בתשרי זכר ליום הראשון כמו שאומרים זה היום תחילת מעשיך כיון שבמעשה הבריאה היה בניסן היה יותר ראוי לעשות כל התיקונים בזמן שהיה הבריאה בפועל.
...והנה בראש השנה מתעורר בכל שנה מבחינת תיקון הפגם כקודם החטא כמו שדיברנו מזה וממילא יהיה ההנהגה במדת הדין כבראשית המחשבה ולכן נקרא ראש השנה יומא דדינא והוא דייקא בתשרי שהוא הזמן של התעוררות ראשית המחשבה כנ"ל
- שמונה קבצים קובץ ו, צח
צעקה גדולה צועקת נשמתי על שאיני מניח את כח המחשבה שלי להתפשט במלואו וטובו. אכזריות גדולה היא זאת, זאת היא צרת האדם בכלל - איננו רוצה להתעלות ולהתפשט לצד מעלה, על-כן הוא שוקע בבוץ. בא הדבר מתוך שני גורמים: מתוך יראה חיצונה, גסה ומגשמת, מלאה טפשות וציורים אויליים, ומתוך הבוץ החמרי המושך אליו לשפלות ולתחתית את כל מה שיש לו איזה אחיזה בו. ועל הכל צריכים להתגבר, אורך המחשבה, עדינות הרצון, גבורת החיים, הכל במילוי ברום עזו.
- הראי"ה קוק זצ"ל, ספר 'מדבר שור', הדרוש השמנה עשר
...אבל בראש השנה שאין אנו מתוודים בפה לכבוד שם השם יתברך, כדי להורות שעדיין אין אנו מכירים איך להתוודות לפניו יתברך עד אשר יערה עלינו רוח ממרום ע"י קדושת היום הקדוש והתקיעות והתפילות הנאמרות בו, אם כן הוא יתברך מחזק גם כן את כח המחשבה של הרהור התשובה, אע"פ שלגבי האדם הגופני הוא כח חלש מכל מקום השם יתברך מחזקו כיון שהוא לכבודו יתברך, אין לפחוד.
וזהו מאמר הפסיקתא וביאור הכתוב לדעתם ז"ל "ד' אורי בראש השנה", כלומר איני מתודה בראש השנה כי אם אני עסוק שיאיר ד' אורי ואכיר איך לשוב כראוי, ועל ידי זה אוושע ביום הכיפורים, שאז תגמר התשובה הגמורה. שמא תאמר כיון שאין כאן וידוי פה יש לפחוד ממקטרגים, אמר: "ד' מעוז חיי", מחזק כח החיים החלש שלי שהוא המחשבה וההרהור, כיון שהוא לכבודו יתברך אם כן "ממי אפחד".
- אגרות הראיה א, אגרת רח
כמובן, גם פה אינני פנוי, גם בשבתי הרחק מהמון העיר ושאונה הנני מוקף חובות רבים מאד מאד, בפרט בשנה זו שנת הרת עולם של סדרי תיקון השמיטה, שהיא מטרדת גם בפועל ומעשה, - ויותר ויותר מזה במחשבת הלב והגיון הנפש בעיון הלכה בפרטים ובהתנשאות המחשבה לכללות הענינים, שעינינו רואות ואזנינו מקשיבות רב קשב, חמדת הנשמה, להדר את המצוה ולפארה בכל הלכותיה הרבות והאיתנות מעבר מזה, ודלות המצב ואי-הכשרת חיינו לזה, עד שהננו מוכרחים להיות נדחקים לדברים רבים ועצומים להיתרים של דחק ולהפקעות של מצוה. ומ"מ שבת הארץ הולכת היא ופורשת את כנפיה על אדמת הקדש, ונכנסת ברוח חרישית בלב עם ד' היושב עליה. חתימות ההרשאות לתיקון ההפקעה מעבר מזה, השארת ענפי עבודה רבים שלא כדרך שאר השנים, שהעולם מוכן לזה, ושימת עין לשאול על פרטים ופרטי פרטים מהרבה לבבות עובדות ועמלות בחריש ובקציר בשדמות בת עמנו, עבודה המהולה בעמל גוף עם חבה אידיאלית ועונג של קדושה פנימית, אשר לא נראה כמוה בכל הארץ ובכל הגוים, - הנם אומרים כולם: הנה שנת הקודש באה, ורחשי קדושה לעם קדוש על אדמת הקודש הולכים ומתרקמים בחשאי, גם בנשמות אשר לא ידעו את מעמקי עצמן. אשרי העם שד' אלהיו.