אש הרשב"י הקדוש | כיסופים - המרכז לצמיחה רוחנית ישראלית

צפה בשיעור

האש הסודית של רשב"י / לקראת לג בעומר תשפ"א

חיי אדם חלק ב-ג כלל קלא

ובקהלתנו, אמר לי הרב ר' שמעון ז"ל מ"ץ דקהלתנו שנוהגין איסור מיום א' דראש חודש אייר עד ג' סיון, דאמרינן מקצת היום ככולו, מלבד בל"ג בעומר נוהגין היתר, שהוא יום הילולא דרשב"י ולכבודו נוהגין קצת שמחה. ואם חל יום ל"ג ביום א', נוהגין בקהלתנו שמסתפרין ביום ו'. ולכן הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה מפסח עד עצרת משקיעת החמה, שאז היה זמן הקבורה

.2. זוהר מהדורת הסולם - דברים האדרא זוטא קדישא

וְהַהוּא חֶסֶד עַיֵּיל לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דִּכְתִיב כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.

א"ר אַבָּא: לָא סִיֵּים בּוּצִינָא קַדִּישָׁא [הנר הקדוש הוא רשב"י] לְמֵימַר 'חַיִּים' עַד דְּאִשְׁתְּכָכוּ מִלּוֹי, וַאֲנָא כָּתַבְנָא, סָבַרְנָא לְמִכְתַּב טְפֵי, וְלָא שְׁמַעְנָא.

וְלָא זָקִיפְנָא רֵישָׁא, דִּנְהוֹרָא הֲוָה סָגִי, וְלָא הֲוָה יָכִילְנָא לְאִסְתַּכְּלָא. אַדְּהָכִי אִזְדַּעֲזַעַנָא, שְׁמַעְנָא קָלָא דְּקָארֵי וְאָמַר "אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים". שְׁמַעְנָא קָלָא אַחֲרָא "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ"

כֹּל הַהוּא יוֹמָא, לָא אַפְסִיק אֶשָּׁא מִן בֵּיתָא, וְלָא הֲוָה מַאן דְּמָטֵי לְגַבֵּיהּ, דְּלָא יָכִילוּ, דִּנְהוֹרָא וְאֶשָּׁא הֲוָה בְּסוּחֲרָנֵיהּ.

כָּל הַהוּא יוֹמָא נָפִילְנָא עַל אַרְעָא, וְגָעֵינָא.

בָּתַר דְּאָזִיל אֶשָּׁא, חֲמֵינָא לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דְּאִסְתְּלַּק מִן עָלְמָא, אִתְעֲטָּף שָׁכִיב עַל יְמִינֵיהּ, וְאַנְפּוֹי חַיְיכִין.

קָם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְנָטִיל יְדוֹי וְנָשִׁיק לוֹן, וַאֲנָא לָחִיכְנָא עַפְרָא דִּתְחוֹת רַגְלוֹי. בָּעוּ חַבְרַיָּיא לְמִבְכֵּי, וְלָא יָכִילוּ לְמַלְּלָא...

כַּד עָאל לִמְעַרְתָּא שָׁמְעוּ קָלָא בִּמְעַרְתָּא, זֶה הָאִישׁ מַרְעִישׁ הָאָרֶץ מַרְגִּיז מַמְלָכוֹת, כַּמָה פִּטְרִין [מקטרגים] בִּרְקִיעָא מִשְׁתַּכְּכִין בְּיוֹמָא דֵּין בְּגִינָּךְ, דְּנָא רשב"י, דְּמָארֵיהּ מִשְׁתְּבַּח בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא.

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא. כַּמָה גְּנִיזִין עִלָּאִין מִסְתַּמְרָן לֵיהּ [כמה אוצרות גנוזים מסתתרים לו] עָלֵיהּ אִתְּמַר וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמוֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.

עַד כָּאן הַאִדְּרָא קַדִּישָׁא זוּטָא

מסכת מועד קטן דף ט עמוד א

רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַסְמַיי וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים, תָּנוּ פָּרָשַׁת נְדָרִים בֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי.

אִיפְטוּר מִינֵיהּ בְּאוֹרְתָא, בְּצַפְרָא אַתּוּ וְקָא מִפְטְרִי מִינֵיהּ, אָמַר לְהוּ: וְלָא אִפְטְרִיתוּ מִינָאִי בְּאוֹרְתָא?

אָמְרוּ לֵיהּ: לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ, תַּלְמִיד שֶׁנִּפְטַר מֵרַבּוֹ, וְלָן בְּאוֹתָהּ הָעִיר, צָרִיךְ שֶׁיִּפָּטֵר הֵימֶנּוּ פַּעַם אַחֶרֶת...

אָמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ - אֲנָשִׁים שֶׁל צוּרָה הֵם, זִיל לְגַבַּיְהוּ וְלִיבָרְכוּךְ.

אָזַל, אַשְׁכְּחִינְהוּ... אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי בָּעִית הָכָא?

אָמַר לְהוּ: דְּאָמַר לִי אַבָּא: זִיל גַּבַּיְהוּ דְּלִיבָרְכוּךְ.

אָמְרוּ לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תֶּחְצַד, תְּעַיִּל וְלָא תָּפִיק, תָּפִיק וְלָא תְּעַיִּל,

שתזרע ולא יצמח זרע, תביא סחורה ולא יצליח למוכרה, תוציא סחורה במקום אחר ולא תצליח להכניסנה.

לִיחְרוּב בֵּיתָךְ וְלֵיתִיב אוּשְׁפִּיזָךְ, לִבַלְבֵּל פְּתוֹרָךְ, וְלָא תֶּחְזִי לְשַׁתָּא חַדְתָּא.

ליחרוב ביתך ואורחך ישבו ויגורו במקומך יהיה מבולבל שולחנך ולא תראה את השנה החדשה.

כִּי אָתָא לְגַבֵּי אֲבוּהָ, אָמַר לֵיהּ: לָא מִיבָּעְיָא בְּרוּכִי דְּלָא בָּרְכָן, אֶלָּא צִעוּרִי צִעֲרוּ לִי.

אָמַר לֵיהּ: מַאי אָמְרוּ לָךְ? ....

שבת דף לג.-:

וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ, "רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם"?

דְּיַתְבֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְיָתִיב יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים גַּבַּיְהוּ;

פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ, תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְּנוּ מֶרְחֲצָאוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי שָׁתַק.

נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן [בֶּן יוֹחַאי] וְאָמַר: כָּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ, לֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן; תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת,

מֶרְחֲצָאוֹת, לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָן, גְּשָׁרִים, לִטֹּל מֵהֶם מְכָסִים.

הָלַךְ יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וְסִפֵּר דִּבְרֵיהֶם, וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת.

אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִלָּה, יִתְעַלֶּה.

יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק, יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי.

שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה, יֵהָרֵג.

אָזַל הוּא וּבְרֵיהּ, טָשׁוּ בֵּי מִדְרָשָׁא.

עין איה שבת א שם

מחאתו של רשב"י על כח הרע הפועל, אפילו בהיותו פושט טלפיו ומתכסה בלבוש הטוב והחסד, היא חזקה כ"כ עד שהוא חודר לסוף הפעולה בעצמה, לברר שכל מה שיוצא מן הרשעה, לא זו בלבד שיש עמו צדדים של הפסד המתלוים עמו מצד היסוד המשחת שבעיקר רעיון הטוב, שאז היה להוגה דיעות כעין משעול צר מאין לנטות ימין ושמאל, כ"א עצם הפעולות בעצמן הנן רחוקות מכל מטרה טובה, אפילו אותה הגלויה לפום ריהטא, כי יסוד הרשע מהפך הכל לרועץ, רק לטובת עצמו ולהרע לכלל החברה האנושית, כ"א יוסיפו עוד מועקה על הלחץ הקדום מתגרת יד העול הכבד של ממשלת העריצות שלהם.

ע"כ אמר כיון שאין שום מבט של צדק, של חסד אלהי, שולט בלב האומה הרשעה הזאת, באופן שיקח לבבה אותו הדרך הטוב של אהבת הבריות באמת, שהרי אין להם בעולמם כ"א אהבת עצמם לרדד את כל העולם כולו תחת רגלם, כדי שיוכלו להגיע לתאוותיהם השפלות בכל מלא נפשם הבהמית, א"כ מה יוכל הכלל לקוות מהפעולות.

ע"כ לא יקלעו הפעולות אפי' את מטרתן הקרובה, כי תקנו שווקים, שהמטרה הקרובה של הרחבת המסחר היא הרבות הרכוש והעושר בחברה. והם עם נטייתם הרעה עשו להם מטרה להושיב בהם זונות, שההפסד הכללי הזה ירושש את החברה הרבה יותר ממה שיוכלו כל השווקים להעשירה, "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם" , "ורועה זונות יאבד הון'".

א"כ לא ישיג הכלל משורש הרע שום טובה אפילו קלה, רק רע והפסד חמרי ורוחני.

וע"פ המטרה הזאת אין לשווקים יחש ישר עם הגשרים שיש בהם ענין חברותי, כ"א עם המרחצאות, אבל באופן מקולקל, כי לא על הנקיון והטהרה נוסד המרחץ הרומי, היוצא מנטיה של נפש בהמית ונמוכה, כ"א לשם רדיפת עידונים גסים ופחותים, שלא הבריאות מגמתם כ"א העידון, שמחזיר את המתעדנים לסוף לתשושים ומפונקים, רחוקים מכל עבודה וריקים מכל גבורה אפילו חמרית, וק"ו שהם מתרחקים מכל תכלית שהיא באמת נשאה כ"א הם הורסים אותה. וגשרים שתקנו, לא יחברו את הרחוקים כדי להיטיב את מצב הכלכלה הכללית של כללות המשפחה האנושית, כ"א הם תקנום לטול מהם מכסים כדי להתמלא המה מפסולתם של העמים הרבים שינהרו אליהם, ולרוששם ע"י המכסים הרבים, עד שהקיבוץ הנמשך מהגשרים, לא יהיה בו טוב כללי, כ"א טובה של ערמה להם, ורעה לעולם, ופחת מוחש לפיתוח המסחר באופן הגון ע"י אותו הערבוב של המכסים שיבלע חיל גדול, יותר ויותר הרבה מהתועלת הנמשכת מהגשרים. א"כ אין מקום לשתיקה, כי אין כאן רציצת מחשבות, כ"א מחאה כללית על הרשעה כולה לכל צדדיה וגווניה, ולא יועילו כלל לעומתה אותם המסוות הקלושים שהתרבות הכוזבת מתגלה בהם לעין הרואה, וגילה ד' את פני הלוט על כל העמים .

ספרא בחוקותי פרשה א פרק ב

והשבתי חיה רעה מן הארץ, ר' יהודה אומר מעבירם מן העולם, ר' שמעון אומר משביתן שלא יזוקו, אר"ש אימתי הוא שבחו של מקום בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים, אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים, וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקים מן העולם משביתן שלא יזיקו.

מסכת ברכות דף לה עמוד ב

תנו רבנן: ואספת דגנך, - מה תלמוד לומר - לפי שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל; רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן...

מסכת ברכות דף כז עמוד ב

תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה...ואותו תלמיד - רבי שמעון בן יוחאי הוה.

משנה מסכת אבות פרק ג משנה ג

רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר (ישעיה כ"ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא שנאמר (יחזקאל מ"א) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה':

מסכת ביצה דף כג עמוד ב

ואינה נגררת אלא על גבי כלים. על גבי כלים - אין, על גבי קרקע - לא, מאי טעמא - דקא עביד חריץ. מני - רבי יהודה היא, דאמר: דבר שאין מתכוין אסור. דאי רבי שמעון - האמר: דבר שאין מתכוין מותר. דתניא: רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ.

מסכת מגילה דף כט עמוד א

תניא: רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן. גלו למצרים - שכינה עמהן, שנאמר: הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו', גלו לבבל - שכינה עמהן, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה. ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר: ושב ה' אלהיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות.

מסכת שבת דף קיא עמוד א

החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן, ולא שמן וורד. בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן, שכן דרכן לסוך בחול. רבי שמעון אומר: כל ישראל בני מלכים הם.

מסכת יבמות דף כג עמוד א

הניחא לרבי שמעון, דדריש טעמא דקרא, אלא לרבנן מנא להו?

מסכת סוכה דף כט עמוד ב

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, גזול דומיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא - אף גזול לית ליה תקנתא, לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש

קול הנבואה עמוד קמז

מועד קטן ט ע"ב

אָמַר לֵיהּ: הָכִי וְהָכִי אָמְרוּ לִי.

אָמַר לֵיהּ: הֲנָךְ כּוּלְּהוּ בִּרְכָתָא נִינְהוּ:

"דְּתִזְרַע וְלָא תֶחְצַד", תּוֹלִיד בְּנִין וְלָא לֵימוּתוּ.

"תְּעַיִּל וְלָא תָּפִיק", תְּעַיִּל כַּלְּתָא וְלָא לֵימוּתוּ בְּנָךְ דְּלִיפְקָן.

"תָּפִיק וְלָא תְּעַיִּל", תָּפִיק בְּנָתָךְ וְלָא לֵימוּתוּ גַּבְרַיְהוּ, וְלָא לִיהַדְרָן לְוָתָךְ.

"לִיחְרוּב בֵּיתָךְ וְלֵיתוּב אוּשְׁפִּיזָךְ", דְּהַאי עָלְמָא 'אוּשְׁפִּיזָא', וְהַהוּא עָלְמָא 'בֵּיתָא',

"לִבַלְבֵּל פְּתוֹרָךְ" בִּבְנֵי וּבִבְנָתָא.

"וְלָא תֶּחְזִי שַׁתָּא חַדְתָּא", דְּלָא תְּמוּת אִתְּתָךְ וְלָא תִּנְסִיב [אִנְתְּתָא] אַחֲרִיתִי.