גבורה בשלוש קומות | כיסופים - המרכז לצמיחה רוחנית ישראלית

בע"ה, ראש חודש אייר התשפ"ב

גבורה בשלוש קומות

הראי"ה קוק זצ"ל, מגד ירחים, חודש אייר

הַגְּבוּרָה הָעִלָּאָה שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא,

וְהַצְּפוּנָה שֶׁל קְדוֹשֵׁי הַקְּהִלּוֹת,

מִתְחַבְּרוֹת יַחַד בְּאוֹצַר הָרָזִים שֶׁל רַשְׁבִּ"י.

אורות, ישראל ותחיתו פרק ח

הגבורה הא-להית השרויה בעולם, שחדשה את העולם ומחדשתו בכל יום, היא שמפיה שמענו את התורה. מפי הגבורה שמענו "אנכי" ו"לא יהיה לך", וכל התורה כולה קבל משה מפי הגבורה.

ד' צבאות הוא ד' א-להי ישראל, וצבאות ישראל צבאות ד' הם. ברוחנו ועצמות נשמתנו חרותים במכתב אלהים כחו וגבורתו של יוצר בראשית...

את הגוף אין אנחנו עוזבים, לא את הגוף הפרטי ולא את הגויה הלאומית, כי אם אנחנו מנצחים אותו. יודעים אנחנו, שהיצר הרע והיצר הטוב יצירה אחת היא מידי אל עולם, וכמו כן עולם הזה ועולם הבא, העולם החברתי, המשטרי והרוחני, התיאורי, המוסרי, האידיאלי והממשי, הכל חטיבה אחת היא והכל עולה במעלות הקדש ומשועבד לרצון גבוה, הכל הוא "אמרתי ונעשה רצוני".

גבורתנו עדינה היא, א"א שתהיה גבורת חרבן וכליון. הגבורה הא-להית בעולם אינה נפגשת במה שחוץ להמצאתה, וקל וחומר שחוץ לשלטונה, אם כן היא בכל תכסיסיה מלאה עומק רחמים.

אורות ישראל ט, ו

ודאי יש צורך לעולם וגם לישראל בגבורים כובשים. אבל מה שיתן את רוח הגבורה להיות הולך וחי מתאים לטבע האומה במקוריותה, זאת היא כל תביעת הקדושה, התורה והמצוה, גודל ההשגה וטהרת החיים וקדושתם.

עקבי הצאן, דעת אלהים עמ' קלז

כשזנח ישראל טוב, כשנאבד ממנו ערכו העצמי, ולא הכיר את יתרונו, עד אשר זנה אחרי אלהי נכר הארץ, נאבד ממנו ג"כ דעת ערכו. על כן כאשר מהתשוקה הברברית, שהיא אמצה את כל גוי אדיר מעריצי גוים של העולם הישן להרחיב את גבול ממלכתו התעלה : "מלכי ישראל", גם הרעים שבהם, "מלכי חסד" היו, לא היה אפשר לרוח גבורה ועז חפץ מוסרי להגדיל את כח הלאומי המדיני, למצא מעמד הגון.

ואבותינו אלה, אשר בימי עזם וגבורתם הפוליטית עזבו את צור ישעם והלכו אחרי ההבל ויהבלו, כיון שנתעלם מהם ערכה הפנימי של כללות האומה "לא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכבוש ארצות", כי נטל מהם זיו החיים האידיאלי, המחיה את האומה ואוזרה בגבורה, ונתעלמה מהם המטרה המוסרית הגבוהה הנמצאת בגדולתם של ישראל בעולם. "כי לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, אתה הוא מלכי אלהים, צוה ישועוח יעקב, בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו" ובכל מקום כשיש הכשר לאידיאלים גדולים להיות מחיים ומעודדים, שוב אין אידיאלים קטנים ושפלים מאירים שם, "ושרגא בטיהרא מאי מהני" .

הקדמה לשבת הארץ

יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה עָזַב אֶת דַאֲגָתוֹ מִכָּל עִנְיְנֵי־חוֹל מִצַּד כְּלָלוּת הָאֻמָּה. שָׂם אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ רַק בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל. לִבּוֹ לֹא הָלַך עוֹד לְהַרְבּוֹת חַיִל רֶכֶב וָסוּס, כְּכָל גּוֹי עַל אַדְמָתוֹ: וּבִכְלָל לֹא הָיָה עוֹד לִכְלָל הָאֻמָּה שׁוּם עֵסֶק חָמְרִי. יַחַד עִם זֶה חָדַל לַעֲגבֹ אֶל כָּל תַּזְנוּנֵי הַגּוֹיּם הָרַבִּים. וְרוּחַ־ד' הֵחֵל לְפַעֲמוֹ לְהַשְׂכִּיל אֶל עֵרֶךְ הַאָדָם וּמַעֲלַת נִשְׁמָתוֹ, וְכֵן לְהוֹקִיר בְּיִחוּד אֶת עֶרְכָּהּ הָרוּחָנִי שֶׁל הָאֻמָּה וְיִתְרוֹנָהּ הָאֱלהִֹי. הַתּוֹרָה נִתְחַבְּבָה עָלָיו מִזָּהָב וּמִפָּז רַב כְּבִימֵי־נְעוּרָיו הַטוֹבִים. עַל קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה וְהַמִּצְוֹת יָצָא לַהוֹרֵג בְּשִׂמְחַת־לֵבָב.

עֵינָיו וְלִבּוֹ, אֲשֶׁר הָיוּ בַּשָּׁמַיִם תָּמִיד, הֶעֱלוּ אֲרוּכָה לְכָל מְשׁוּבוֹת הַחַיִּים הַלְּאֻמִּיִּים וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם, וּמֵעֵת אֲשֶׁר הִתְרַחֵק מֵאַרְצוֹ פָּנָה תָּמִיד אֵלֶיהָ, – אֲבָל לֹא בְּמַבָּט גַּס, לֹא כְּכָל שׁוֹכֵן־בֵּית־חֹמֶר הַמִּשְׁתוֹקֵק אֶל אֶרֶץ מְכוֹרָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשְׂבִּיעָתוֹ לֶחֶם וּמְסַפֶּקֶת לוֹ אֶת חֲפָצָיו הַחָמְרִיִּים, כִּי בְעֵינַיִם מְלֵאוֹת חִבַּת קדֶֹשׁ הִבִּיט אֵלֶיהָ, אֶל סְגֻלָּתָהּ הַפְּנִימִית, הַמַּתְאִימָה לַתְּשׁוּקָה הָאֱלהִֹית אֲשֶׁר הֵחֵלָה לָשׁוּב לְתוֹכוֹ.

עולת ראיה חלק א, עמ' רלג-רלד

וההוד. זו ביהמק" (שם). תכונת עמדתם של ישראל היא מושלמת בהיותה ממולאה בעז מלכותם, באפן הראוי להם להתעלות כפי ערכם, בתור עם גדול וקדוש, עם חכם ונבון, כשהם לעצמם. העז הלאומי של המלוכה מקושר עם ירושלים, ששם יש בו כסאות לבית דוד. החוסן הלאומי הישראלי פגש בדרכו מכשולים רבים, ועוד הוא עלול לפגש, וכולם ינצח בעז ד' ויעמד לנצח.

נבדל מזה הוא רוח ד' אשר על ישראל, שהוא עתיד להיות לאור עולם, בו אין תכונת הפגישה של התנגשות להתפשט בכחו, כי לא נצטוינו לשאת חרב ומלחמה ולקרא בשם ד' לעמים לא ידעוהו, כי אם כאשר יגדל שם ישראל, ועמים רבים יראו את ההוד והתפארת הקדושה, ושלום העולמים הנמשך מהוד דעות נשגבות כאלה, שבהם רפודה קדושתן של ישראל, בלא פגישה של התנגשות, ובלא התגברות, ירוצו לבקש את ד' אלהי ישראל.

א"כ בהמ"ק, מקום האורה, לא בנצח יתגבר, לא בהוראת נצוח, המורה התגברות של פגישה על ההתנגדות, כ"א בהוד הנתון עליו, ברוח החן והקדושה, לפניו יכרעו איים, ועמים רבים יבקשו פני ד' בהר ציון, ע"פ תביעה הבאה מהכרה פנימית מצדם, שזהו ערך פעולת ההוד, כהוד מלכות הנתון על מלך רב צדק ואביר חכמה, שמאהבה ורוממות נפש ירוצו הכל להכנס תחת דגלו.

אורות התחיה פרק נו

כל מה שרזי תורה הפנימיים, בין מצד המדע, בין מצד הרגש, בין מצד הדמיון, יותר יתגלו ויתפשטו, יותר יוכשרו להיות העסק בהם קבוע ורגיל, כן תתעלה הנשמה בכלל, ונשמת העולם, אור החיים של השכינה האלהית, תזהיר יותר, ותגלה אורה על כל הנפשות ועל כל מעשיהן. וישראל האחוזים מעומק טבע נשמתם באחיזת הקודש העליון, המגמה הרוחנית העליונה של אצילות החיים וההויה, יתרוממו ע"י התגברותה של האורה הפנימית היוצאת מאור דעת עליון, יתעלו ויתפארו, והגבורה האלהית תעודדם בהדר תפארתה,

ויתכשרו יותר לאור גאולה, לאורו של משיח, והדר השלום הכללי וחן האהבה לכללותמה ולכל פרטיה, לפעולותיה ולהרחבת חייה, ילך ויתפשט בעולם, עד שמההדר הפנימי יפוצו קרנים גם בעולם כן על ההוד החיצוני, ויתחיל כל מבחוץ ג"כ להכיר את אור תפארת עוזנו, והכבוד הכמוס, המונח במעמקי הנשמה של כל העמים התרבות לאורן של ישראל שנעצר ע"י מעצורים רבים, יפרוץ את כל מעכביו וכנחל פרצים יזרם, לעטר ישראל בתפארה ולאזרו בגבורה.