אבק של תורה - לחג השבועות | כיסופים - המרכז לצמיחה רוחנית ישראלית

אבק של תורה - לחג השבועות

מסכת כתובות דף קה עמוד ב

רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי, א"ל: מאי עבידתיך?

א"ל: דינא אית לי,

לא קביל מיניה, א"ל: פסילנא לך לדינא.

אמר ליה: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר, דלא למנען מר מאקרובי בכורים, דתניא: "וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ" - וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם - כאילו מקריב בכורים

אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל, השתא דאמרת לי טעמא מקבילנא.

פרשת כי תבוא

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ:

משנה מסכת ביכורים פרק ג

כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו:

הקרובים מביאים התאנים והענבים והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלם הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום:

החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית הגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה הגיע לעזרה ודברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (תהלים ל):

מסכת מכות דף כב עמוד ב

אמר רבא: כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בס"ת כתיב ארבעים, ואתו רבנן בצרו חדא.

מסכת שבת דף קלג עמוד ב

דתניא: זה אלי, ואנוהו - התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. אבא שאול אומר: ואנוהו - הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום - אף אתה היה חנון ורחום.

שמות פרק טו פסוק ב: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:

--------------------------------------------------

כתובות קו ע"א

רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי. כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו,

הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא, ואמרי במערבא: קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה

מהרש"א חידושי אגדות מסכת כתובות דף קו עמוד א

ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי כו'.

כוונו בזה דאחר שקמו ממתיבתא דהיינו מלימודם מרבם רב הונא לא עסקו בחיי שעה רק במדות הטובות שנמשלו לבגדי צדיקים כמ"ש בכל עת יהיו בגדיך וגו'

וכי נפצי גלימייהו דהיינו גם אבק מדותיהם הטובות מכסים ליה ליומא דהיינו כח העובדי כוכבים כמ"ש חמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים שמונין לחמה ובדרך זה אמרו והוי מתאבק בעפר רגליהם דהיינו לילך גם אחר אבק מדותיהם הטובות כמ"ש במדות הרעות אבק גזל ואבק לשון הרע כך במדות טובות של הצדיק יש אבק גלימייהו וק"ל:

בראשית פרק לב פסוק כו : וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:

מסכת חולין דף צא עמוד א

ורבנן, האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה? מבעי ליה לכאידך דר' יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע ב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, כתיב הכא בהאבקו עמו, וכתיב התם וענן אבק רגליו

חידושי אגדות למהר"ל כתובות דף קה עמוד ב

כי הוי קיימי רבנן וכו'. פי' זה כי מן רבוי תלמידים שהיה לרב הונא, ודבר זה כבוד התורה ותפארת התורה כאשר היו מתקבצין לשמוע דברי תורה, כמו שאמרו בברכות (ו' ב') אגרא דכלה דוחקא אגרא דפרקא רהטא.

וזה שאמר כד הוו קיימי ממתיבתא דרב הונא היה זה כבוד התורה כאשר היו התלמידים הרבה, והיה הכבוד כ"כ עד דהוה מכסא יומא, פי' השמש שהיא אור, וכל דבר שהוא אור הוא הכבוד כמו שיתבאר, ואמר כי כבוד התורה הזאת הוא המכסה אור השמש, שדבר זה הוא האסיפה אל התורה כבוד יותר אל הש"י והוא מכסה אור השמש כי כבוד הזה הוא יותר.

ובמדרש (ב"ר פ"ג) האורה מהיכן נבראת מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם עד סופו א"ל מקרא מלא עוטה אור כשלמה. ופי' זה כי השלמה שהוא מלבוש שמתעטף, וזה נקרא כבוד הלובש, דר' יוחנן קרא למאני מכבדותיה (שבת קי"ג א') ומן כבוד ה' ית' נברא האורה שהוא ג"כ הכבוד, ולכך אמר כי הכבוד הזה שהיה מן קבוץ התלמידים היה מכסה אור השמש שהוא כבוד העולם, כי הכבוד מן התורה הוא יותר ויותר.

ויש לפרש ג"כ הא דאמר דהוו מנפצא לגלמייהו והוי מכסה יומא, כי כאשר היו מנפצין לגלימייהו והיה האבק הזה מכסה השמש עד שלא היה נראה אור, ומפני זה היה ג"כ מביא דבר זה שהיה הענן מכסה השמש כאשר היו צריכין למטר על הארץ וכל [זה] בשביל תלמידי דרב הונא שהיו מנפצין גלימייהו וכסי יומי וזה כבוד התורה, לכך בזכות זה היה הענן ג"כ מכסה היום ובא מטר לעולם, והוי אמרי במערבא קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא, כי המטר בא"י הוא ברכה לארץ, והיו יודעים כי המטר של הברכה בשביל דקמו ממתיבתא דרבנן והוו מנפצו גלימייהו והיה מכסה היום לכך בא הענן בשביל זכות זה,

ואמרו בא"י קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא, כי הם ידעו והכירו בזה העננים מאיזה זכות מקום הם באים, וכדאמרינן ג"כ במסכת תענית (כ"ה א') ר' חייא בר לולייאני אנא שמעיה להנך עננא דקאמרי ניזל ונשדי מטרא בעמון ומואב וכו', ופי' זה שהי' מכיר בעננים שהם הולכים לעמון ומואב, וכך היו מכירין חכמי ארץ ישראל בעננים כאשר היו מתחדשים מאיזה מקום הם באים, לכך יודעים כי הם באים מצד בבל לכך אמרו קמו רבנן דקמו ממתיבתא דרב הונא.

אסתר רבה (וילנא) פרשה ז

אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שניתנה להם לישראל, הה"ד (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ולא עוד אלא שכל העו"ג נקראו נכרים לפני הקדוש ברוך הוא, (וישראל נקראים קרובים) הה"ד (מלכים א' ח') וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, וישראל נקראו קרובים הה"ד (תהלים קמ"ח) לבני ישראל עם קרובו, ולא עוד אלא שנקראו בנים, הה"ד (שמות ד') בני בכורי ישראל, (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם, והקב"ה נקרא קרוב לישראל הה"ד (תהלים קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ואין אומה קרובה להקב"ה אלא ישראל, שנאמר (דברים ד') כה' אלהינו בכל קראנו אליו

מסכת סנהדרין דף צח עמוד ב

אמר רב: לא אברי עלמא אלא לדוד. ושמואל אמר: למשה. ורבי יוחנן אמר: למשיח. מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר עד כי יבא שילה.

רש"י

אלא לדוד - בזכות דוד שהיה עתיד לומר כמה שירות ותושבחות.

למשה - בשביל משה שהיה עתיד לקבל את התורה.

שיר השירים פרק ב, ג-ו

כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה: סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי: שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי:

שיר השירים רבה פרשה ב

ד"א סמכוני באשישות, אלו ההלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים, אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים,

"כי חולת אהבה אני" אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל לאהבני לך, ד"א "כי חולת אהבה אני", אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי בשביל שאני אוהבת אותך

זוהר מהדורת הסולם - ויקרא פרשת אמור מאמר ליל שבועות [דף צח ע"א]

וְעַל דָּא, חֲסִידֵי קַדְמָאֵי לָא הֲווֹ נָיְימֵי בְּהַאי לֵילְיָא, וַהֲווֹ לָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְאַמְרֵי, נֵיתֵי לְאַחֲסָנָא יְרוּתָא קַדִּישָׁא, לָן, וְלִבְנָן, בִּתְרֵין עָלְמִין. וְהַהוּא לֵילְיָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְעַטְּרָא עָלַיְיהוּ, וְאַתְיָיא לְאִזְדַּוְּוגָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, וְתַרְוַויְיהוּ מִתְעַטְּרֵי עַל רֵישַׁיְיהוּ, דְּאִינּוּן דְּזַכָּאן לְהָכִי.

ר"ש הָכִי אָמַר, בְּשַׁעֲתָּא דְּמִתְכַּנְשֵׁי חַבְרַיָּיא בְּהַאי לֵילְיָא לְגַבֵּיהּ, נֵיתֵי לְתַקְּנָא תַּכְשִׁיטֵי כַּלָּה, בְּגִין דְּתִשְׁתְּכַח לְמָחָר בְּתַכְשִׁיטָהָא, וְתִקּוּנָהָא, לְגַבֵּי מַלְכָּא כַּדְקָא יָאוּת. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּחַבְרַיָּיא, כַּד יִתְבַּע מַלְכָּא לְמַטְרוֹנִיתָא, מַאן תַּקִּין תַּכְשִׁיטָהָא, וְאַנְהִיר עִטְרָהָא, וְשַׁוֵּי תִּקּוּנָהָא. וְלֵית לָךְ בְּעָלְמָא, מַאן דְּיָדַע לְתַקְּנָא תַּכְשִׁיטֵי כַּלָּה, אֶלָּא חַבְרַיָּיא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

וע"כ חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה, והיו עוסקים בתורה, ואמרו, נבא לנחול ירושה קדושה לנו ולבננו בב' עולמות. ובלילה ההוא, כנסת ישראל מתעטרת עליהם, ובאה להזדווג בהמלך, ושניהם מתעטרים על ראשיהם של אלו שזכו לזה. בשעה שנתאספו החברים אצלו בלילה הזה, נבא לתקן תכשיטי כלה, דהיינו להמשיך מוחין למלכות, כדי שתמצא למחר בתכשיטיה, דהיינו במוחין, ותקוניה, אצל המלך כראוי. אשרי חלקם של החברים. כשישאל המלך מן המלכה, מי תקן תכשיטיה, והאיר עטרותיה, והשים תקוניה. ואין לך בעולם מי שיודע לתקן תקוני כלה אלא החברים, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא.