רננה שפירא 03.12.19
- דרך מצוותיך מצוות פריה ורביה - על טעמי ירידת הנשמה לגוף
אמנם באמת ברוך אלקינו ברוך הוא הטוב והמיטיב, וברצונו הפשוט חפץ להיטיב לעמו הישראלים, וירידה זו צורך עלייה היא להעלותם עוד מעלה מעלה עד אין קץ ותכלית ממצבם ומעמדם הראשון, אשר עלייה זו הוא דווקא ע"י ירידתם בעולם הזה תחילה. והוא מה שאמרו רז"ל: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא (משנה אבות ד יז), ואומרו: "מכל חיי העולם הבא" – כוון לכל מדריגות המעולות והנכבדות הנמצאים בעולמות הרוחניים, מקום תפנוקי הנשמות, ושנהנין שם מזיו השכינה גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, כידוע לבאי שערי האריז"ל, כולם אינן כדאי נגד שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה. והיינו כי גילוי אלקות הנמשך על ידי איזו מצווה בעולם הזה היא העולה על כולנה ועודפת לאין קץ ושיעור ותכלית על כל תענוגי וחיי העולם הבא כנ"ל, ועל דרך הנ"ל מאופן יופי קורת רוח דעולם הבא מחיי העולם הזה הבשריים ויותר מזה הרבה מאד, לאין קץ רחוק הערך ביניהם, וכדכתיב: "לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצותך מאד" (תהלים קיט צו), פירוש: לכל מיני כלות הנפש ותענוג הנשמות מהשגתם באלקות בגן עדן, יש קץ וגבול, שעד כאן מגיע השגתה ולא יותר; אבל רחבה מצותך לקבל בה גילוי אלקות בבחינת אין סוף ובלי תכלית, שזהו פירוש "מאד" שעניינו מורה על בלתי הגבלה ושיעור, וכמו שכת באגרת הקדש (סי' י"ז)....
וזאת היא תכלית ירידת האדם לעולם הזה, להמשיך גילוי אור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין מההעלם אל הגילוי בבחינת פנימית ממש. ועניין גילוי זה איך ומה הוא אין בכוחינו להשיג, אך נודע שכן יהיה לעתיד לבוא בבחינת גילוי, וזוהי הבטחת הנביאים: "ולא יכנף עוד" וגו' (ישעיהו ל כ) "ונגלה כבוד ה'" וגו' (ישעיהו מ ה), והיא המעלה הנפלאה ועיקר ההבטחה, כי הרי כל בחינת גן העדן עם היות כי רבה היא, כנזכר לעיל באורך המענה, כבר נתבאר לעיל שלגבי עצמותו יתברך הוא כטיפה מן הים ואצילות עם עשייה שווים בהשוואה אחת ממש. כי הרי האין סוף הבלתי בעל גבול – כל בחינת בעל גבול שווים אצלו ואינו מערכם, עם היות כי כשהם נערכים בינן לבין עצמן יש ביניהם מרחקים רבים עד שילאה הדעת לסובלו ולהעריכו במוחו.
וזאת המעלה אי אפשר להגיע כי אם על ידי ירידת הנשמה לגוף דוקא….