רננה שפירא 11.11.19

<< · צדקת הצדיק · קלט· >>
כל הפעולות והעבדות ניכרים רק בסוף, כמ"ש (שבת קנג.) איזהו בן עוה"ב, וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ (ישעיה ל, כא). וכל זמן שלא נגמר העסק הוא מכוסה ונעלם מעין הכל ואפי' מעין האדם, שאע"פ ‏שנדמה צדיק וכל העולם כולו א"ל צדיק אתה - הי' כו' (נדה ל:). וכן ג"כ להיפך כי כל דבר נידון ע"ש ‏סופו, ואם בסוף יאמר הש"י שלא הצליח ח"ו, אז כל מקודם נקרא שקר וכזב לשון הפסק, כמו יכזבו ‏מימיו. וכן להיפך בע"ת זדונות נעשו זכיות, וגם מקודם הצליח. ודבר זה יוצרן יודע גם בעת ‏ההתחלה, להכיר בכל מדה ומחשבה ומעשה טוב ורע איזה היא באמת מעבר לעבר, דהיינו שיצליח ‏בה עד הסוף וישלימה בטוב, ואיזה שקר ואינה רק לפי שעה ואח"כ ישתנה ולא יהי' כן. וע"ז אז"ל ‏‏(פסחים נד:) ז' דברים מכוסים מבנ"א כו'. וידוע מספר ז' הם כלל בנין העולם, וכל המדות הנמצאים ‏בבריאה ובאדם, וכולם מכוסים מבני אדם לענין המעמקים שבהם וסופם, ואכ"מ ביאור כולם. וידוע ‏מ"ש ז"ל מכוסים מבנ"א, היינו אף ממשה רבינו ע"ה הגדול שבבנ"א, [וכמשז"ל (ספרי דברים פס' יז) ‏בשמואל אל תביט אל מראהו, לפי שאמר אנכי הרואה] וא"כ א"צ לומר שנעלם מכל מלאכי מעלה ‏ועולמות עליונים. ולכך יוכל להיות אדם בעל מדרגה מן עולמות, כי גם שם נדמה שהוא טוב והסוף ‏עדיין אינו יודע. רק העצה מ"ש וקוי ה' המה יירשו ארץ, ונא' והחוסה בי ינחל ארץ. ואז"ל (ר"ה יב:) ‏נחלה אין לה הפסק. והיינו תפלה ורחמים שזה נקרא קיווי לה', כמ"ש קוה וגו' חזק וגו'. ולמדו רז"ל ‏‏(ברכות לב:) תפלה צריכה חיזוק. והיינו שאע"פ שעי"ז בא לנחלה, וא"כ דבר זה שתלוי בידיעת הש"י ‏כנ"ל איך שייך בחירה, לכך למדו דגם זה צריך השתדלות: ‏

10 .·צדקת הצדיק · מ· >>

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו, שיהיו זדונות כזכויות. רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון הש"י, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב) שלוש פסוקים כו' ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי  כו' . וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר 'ארבע מאות שקל כסף' ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו, במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה. וכשמגיע לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת הש"י והוא ודעתו ורצונו הכל אחד, ומאחר שהש"י רצה כן הרי הכל זכויות, וזוכה לכפרה גמורה שביום הכיפורים. שזה סוד השעיר לעזאזל שאילו עשהו האדם עצמו היה עובד עבודה זרה גמור והוא 'לא יהיה' שהוא יסוד כל המצוות לא תעשה וכל העברות וההסתרות מרצון הש"י. רק שהשעיר הוא על ידי רצון הש"י, שהוא מצוה לשלחו לו נעשה עוד מצוה ולא עברה, וכך פירשוהו רז"ל (פרדר"א פ' מו). ועיין ברמב"ן פרשת אחרי, שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא הרע, מצד מה שהש"י צוה לתת לו, ונמצא העבירה – מצוה.

  1. צדקת הצדיק· ק· >>
‏[ק] תשובה היינו שמשיב אותו דבר אל הש"י ר"ל שמכיר שהכל פועל הש"י וכחו אפי' המחשבה טרם ‏נוצרה בלבו של אדם כמשאז"ל (ב"ר פ' ט) נמצא הש"י נתן לו כח אז גם בהעבירה ועי"ז אחר ‏התשובה הגמורה הוא זוכה שזדונות נעשין זכיות כי גם זה הי' רצון הש"י כך כמ"ש בשבת (פט:) ‏אם יהי' חטאיכם כשנים כו' וכענין שאז"ל (מד"ת וישב ד) ע"פ נורא עלילה על בנ"א וכד"ש דוד ‏המע"ה למען תצדק בדברך ר"ל לכך נטלה ממנו הסייעתא וא"כ הוא ממש כזכיות מאחר שגם זה ‏רצון הש"י. וז"ש וחסידיך ירננו ואז"ל (ילקוט ישעיה רמז רצו) אלו רשעי ישראל כו' וכן ע"פ אספו לי ‏חסידי וגו' (כמש"ש) פי' כי חסיד הוא הנוטה משורת הדין להתחסד וכן רשע נוטה משורת הדין ‏להרשיע וכשיפתח הש"י לעתיד אחר התשובה הגמורה ויכירו הכל כח מלכותו נמצא הזדונות שהיו ‏נטי' משורות הדין היו חסידות כיון שלא היו נוטים מאמיתות רצון הש"י. ודייק חסידי וחסידיך ולא ‏חסידים רק שאצל הש"י הם קרויים חסידים ולא לעיני בנ"א. וצדיק וחסיד הם ב' מדרגות באדם ‏בתולדה וע"ז א' (ב"ב טז.) בראת צדיקים בראת רשעים ואע"ג דאלו צדיק ורשע לא קאמר כמ"ש ‏בנדה (טז:) רק אלו הם ב' כחות בעולמות עליונים רק תמור רשע הוא שם חסיד כנ"ל וב' הכחות ‏מעורבים בכ"א רק אינם שוים בא' זה גובר ואכמ"ל: