יום עיון יום ירושלים | כיסופים - המרכז לצמיחה רוחנית ישראלית

ירושלים שבלב

גיטין נז ע"א

רַב מַנְיוּמִי בַּר חִלְקִיָּה, וְרַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִיָּה, וְרַב הוּנָא בַּר חִיָּא, הֲווּ יָתְבֵי גַּבֵּי הֲדָדֵי, אַמְרֵי:

אִי אִיכָּא דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ מִלְּתָא מִכְּפַר סְכַנְיָא שֶׁל מִצְרַיִם, לֵימָא.

פָּתַח חַד מִינַיְהוּ וְאָמַר: מַעֲשֶׂה בְּאָרוּס וַאֲרוּסָתוֹ שֶׁנִּשְׁבּוּ לְבֵין הַגּוֹיִים, וְהִשִּׂיאוּם זֶה לָזֶה.

אָמְרָה לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תִּגַּע בִּי, שֶׁאֵין לִי כְּתֻבָּה מִמְּךָ. וְלֹא נָגַע בָּהּ עַד יוֹם מוֹתוֹ.

וּכְשֶׁמֵּת, אָמְרָה לָהֶן: סִפְדוּ לָזֶה, שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ יוֹתֵר מִיּוֹסֵף, דְּאִלּוּ בְּיוֹסֵף לָא הֲוָה אֶלָּא חֲדָא שַׁעְתָּא,

וְהַאי, כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא. וְאִלּוּ יוֹסֵף, לָאו בַּחֲדָא מִטָּה, וְהַאי, בַּחֲדָא מִטָּה. וְאִלּוּ יוֹסֵף, לָאו אִשְׁתּוֹ, וְהַאי,

אִשְׁתּוֹ.

פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר: מַעֲשֶׂה וְעָמְדוּ אַרְבָּעִים מוֹדִיּוֹת בְּדִינָר, נֶחְסַר הַשַּׁעַר מוֹדִיָּא אַחַת, וּבָדְקוּ וּמָצְאוּ אָב וּבְנוֹ שֶׁבָּאוּ עַל נַעֲרָה

מְאֹרָסָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהֵבִיאוּם לְבֵית־דִּין וּסְקָלוּם, וְחָזַר הַשַּׁעַר לִמְקוֹמוֹ...

אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: וּמֵאַחַר דִּהֲווּ צַדִּיקִים כּוּלֵי הַאי, מַאי טַעְמָא אִיעֲנוּשׁ?

אָמַר לֵיהַּ: מִשּׁוּם דְּלָא אִיאַבּוּל עַל יְרוּשָׁלַיִם. דִּכְתִיב: (ישעיה ס) "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ".

בראשית רבה פרשת וירא פרשה נו

אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה,

שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית יד) ומלכי צדק מלך שלם

אמר הקדוש ברוך הוא אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם קורא אני אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים,

מדבר שור דרוש ח'

א. והנה, הכתוב אומר: (ישעיהו כז יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לד' בהר הקדש בירושלם", וצריך להבין:

מהו שופר גדול, וכי יש נפקותא אם יהיה השופר קטן או גדול?
גם מי הם האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, ולמה פרט דוקא את הגליות שבאשור ומצרים, שאר נפוצות ישראל מה תהא עליהן?

ב.

אמנם כאשר ביארנו שעצם נפשותיהם של ישראל בטהרתן הן עומדות בכל מקום שהם, אלא שהקליפה המושלת עליהם תרחיק אותם מבית חייהם, אבל עמוק בלב שם שכן רוח קדוש לדבקה באלהים חיים. והנה הסיבות המדיחות את האדם שתים הנה, או שיטעה בדעתו ושכלו לחשב על הרע טוב ועל הטוב רע, או שתאותו גוברת עליו.
והנה אשור הוא לשון הבטה והשקפה, וארץ אשור הכונה לרמוז על הגלות של טעות השכל, שהאמונה רופפת אצלו בהשגחה וחסרון בטחון וכיוצא בזה, או זלזול הורים ומורים מפני מיעוט יקרת התורה בנפשו, וכל זה בא רק מפני שטרדות עולם הזה והבליו משכחים ממנו את האמת.

ג.

וארץ מצרים נקראת הגלות של תאוות עולם הזה, כי מצרים היא ערות הארץ ומקור התאוות והחומריות כולן.
והנה כל זמן שהאור הקדוש הפנימי אינו מאיר בפועל, אז יש מקום לאותן הגליות של ארץ מצרים וארץ אשור לשלוט, אף שבראש השנה תוקעים בשופר בכל שנה ומתעוררת קדושת הכח הפנימי, אבל אין זה כי אם בחלק פרטי, וכל אחד יזכה בחלקו לתקן על ידי האור הזה כל השנה כולה. אבל כשיהי' רצון השם יתברך לקבץ פזורינו אז "יתקע בשופר גדול", והכונה שכמו שפעולת שופר של ראש השנה היא להוציא מהכח אל הפועל קדושה חלקית מהקדושה הצפונה בנפש הישראלית, לעתיד לבוא תהי' הפעולה כללית, וכל הקדושה הצפונה שבנפשותיהן של ישראל תאיר בכל עוזה ותקפה.
וממילא כל התועים בדעות רעות ישובו מטעותם, וכל הנדחים אחרי תאוות רעות יתגברו בנקל על יצרם, ויכירו וידעו בשכלם ויחפצו בכל לבבם ורצונם להיות נכנעים לפני השם יתברך ולהתענג בהדר נועמו.

ד.

והנה דייק ואמר: "בהר הקודש בירושלם" אף שידענו שהר הקודש הוא בירושלים, אלא שהוא מכוון נגד מה שאמר: "האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים", שכפי מה שביארנו הוא מכוון נגד הנדחים מצד התאוה ושרירות הלב ומצד הדעות הרעות והטעיות.

ה.

כי חז"ל אמרו בבראשית רבא על הפסוק: "ד' יראה" ששם בן נח קרא שם המקום שלם, ואברהם אבינו עליו השלום קראו יראה, וצירף הקב"ה את שני שמותיהם וקראה ירושלים. והכונה שיש שני מיני שלמיות: השלמות האחת שיהי' שלם בדעות ואמונות האמתיות, והשנית שיהי' שלם במדותיו לעמוד נגד יצר הרע.
והנה הכרת גדולת השם יתברך והעבודה בדעות אמיתיות היא עבודה יותר עליונה מהשלמות של הגבלת המעשים. ובמלכי צדק כתיב: "ומלכי צדק מלך שלם כו' והוא כהן לאל עליון", הכונה שהיתה כהונתו כהונה עליונית שכלית, על כן קרא שלם שקבע עיקר העבודה בשלמות השכלית. ואברהם אבינו הוסיף על זה שקבע בו גם כן קדושה מעשית, שיהי' אפשר על ידי זה לכוף כל התאוות כולן לרצון השי"ת.

ו.

אם כן בירושלים כלולות שתי הקדושות, קדושת השכל להורות הדעות האמתיות, וקדושת המעשים להכניע היצר הרע והתאוות. ועל ידי המאור שיופיע מפנימיות קדושת נפשותיהם של ישראל ידחו ב' היצרים, היצר האשורי, והמצרי.
על כן אמר ש"ביום ההוא יתקע בשופר גדול", פי' שופר שיעשה פעולה כוללת להוציא מהנעלם אל הגלוי כללות הקדושה שבנפש הישראלית, ועל ידי כן "ובאו האבדים" בדעות רעות שלהם, "בארץ אשור" שהם הולכים אחרי שרירות עיניהם, ומה שהם שרים בשורייני דעינים ואובנתא דלבם דתלי בה אף שתועים מאד הם מחליטים ללכת בה, "והנדחים בארץ מצרים" ונמכרים לתאות רעות, ויחדו ישתחוו לד' להשמע למצוותיו ולהכנע מפניו "בהר הקודש בירושלם" שכולל הגנה נגד ב' היצרים של דעות ושל תאות מצד שם ירא-ושלם.

זכריה פרק ח, ג-ו

כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ:

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד

שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ:

עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרֵי יְרוּשָׁלִָם:

יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:

כִּי שָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה':

כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:

שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם - יִשְׁלָיוּ אֹהֲבֵיהָ: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילָה שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתֵיהָ:

לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּה:

לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָה:

תהלים פרק קכב, א-ט

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְקֹוָק נֵלֵךְ: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם: יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו: שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְקֹוָק: כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד: שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: לְמַעַן בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ: