תהלים פרק א, א-ו
אַשְׁרֵי הָאִישׁ
אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד
וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:
עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט
[ועל כן לא יקומו] וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים:
כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים - וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד:
מסכת פסחים דף קיז עמוד א
דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים: בניצוח, בנגון, במשכיל, במזמור, בשיר, באשרי, בתהלה, בתפלה, בהודאה, בהללויה. גדול מכולן הללויה, שכולל שם ושבח בבת אחת.
רש"י
אשרי האיש - בעשרה לשונות של זמר נאמר ספר זה, בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה, כנגד עשרה בני אדם שאמרוהו, אדם, מלכי צדק, אברהם, משה, דוד, שלמה, אסף, ושלשה בני קרח, וחלוקין על ידותון י"א אדם היה כמש"כ בד"ה, וי"א אין ידותון שבספר זה אלא ע"ש הדתות והדינים של גזירות שעברו עליו ועל ישראל
אשוריו של איש ותהלותיו של אדם אלו הם אשר לא הלך כי מתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב:
רד"ק
אשרי האיש. מלת אשרי היא לעולם בלשון רבים, והטעם, כי לא יאשרו האדם בטובה אחת שתמצא בו או בהצלחה אחת שתזדמן לו, אלא בטובות רבות שימצאו בו, יאמרו עליו: אשריו. וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לעשות בזה העולם, והגמול הטוב לצדיקים והעונש לרשעים. והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו.
אבן עזרא
(א) אשרי האיש - קדמונינו ז"ל אמרו כי עמד קשה מן הלך וישב קשה מכולם אם כן יהיו הלצים רעים מחטאים
ור' משה הכהן פירש להיפך ואמר כי טעם לא עמד אפילו לא עמד
מלבי"ם תהלים פרק א פסוק א
ומבאר כי אשרו תלוי בראשונה במה שיזהר מחטוא, אשר לא הלך בעצת רשעים וכו', ויש הבדל בין רשעים ובין חטאים, שהרשעים הם החוטאים מצד הזדון והפשיעה בין בין אדם למקום בין בין אדם לחברו, ולכן אמר עצת רשעים, כי הם החוטאים בעצה והשכלה, משא"כ אצל חטאים לא יכול לאמר בעצת, כי הם אינם חוטאים בעצה, ומוסיף שאף בדרך חטאים לא עמד שהחטאים הם החוטאים מצד התאוה לבד, ר"ל שלא יחטא מצד תאותו ג"כ, ולא לבד שלא הלך בדרך חטאים היינו שאינו מתמיד בחטאים, כי גם לא עמד בדרכם אף לפי שעה, ומוסיף ובמושב לצים לא ישב, הלצים הם יושבי קרנות אינם פועלים רע אבל גם לא יעשו טוב רק רודפים רוח והבל ולצנות ואינם עוסקים בתורה:
ילקוט שמעוני תורה פרשת חיי שרה רמז קט
כתיב "אשרי האיש" זה אברהם,
"אשר לא הלך בעצת רשעים" זה דור הפלגה,
"ובדרך חטאים לא עמד" אלו אנשי סדום שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים,
"ובמושב לצים לא ישב" זה אבימלך שאמר לו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב ולא קבל עליו,
"כי אם בתורת ה' חפצו" שנא' כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'
"ובתורתו יהגה יומם ולילה" אב לא למדו ורב לא היה לו מהיכן היה למד תורה אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנין והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה הה"ד אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי,
"והיה כעץ שתול על פלגי מים" ששתלו הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל,
"אשר פריו יתן בעתו" זה יצחק,
"ועלהו לא יבול" זה ישמעאל,
"וכל אשר יעשה יצליח" אלו בני קטורה שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה [כ"ה, א].
ילקוט שמעוני תהלים רמז תריד
ובמושב ליצים לא ישב.
רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב ליצים שנאמר ובמושב ליצים לא ישב, אבל אם יש ביניהן דברי תורה, שכינה שרויה ביניהן שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.
ד"א ובתורתו יהגה יומם ולילה. ר"א אומר אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע רצוננו להיות יגעים בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי, א"ל הקדוש ברוך הוא קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה יומם ולילה.
עבודה זרה דף יט עמוד א
והיה כעץ שתול על פלגי מים - אמרי דבי ר' ינאי: כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם. אמר להו רב חסדא לרבנן: בעינא דאימא לכו מלתא, ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו: כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם, שבקוהו ואזול קמיה דרבא. אמר להו: הני מילי סברא, אבל גמרא - מרב אחד עדיף, כי היכי דלא ליפלוג לישני.
מסכת עבודה זרה דף יט עמוד א
ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. ואמר רבא: לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה, שנאמר: בתורת ה', והדר ובתורתו יהגה.
מסכת סוכה דף כא עמוד ב
אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו. תניא, אמר רבי שמעון: משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים; למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו. ולימא מדבריו של רבן גמליאל? - מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, כי הא דאמר רב אחא בר אדא, ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד - שנאמר ועלהו לא יבול.
מעלות התורה מעלות התורה [אחיו של הגר"א]
נמצא הקול היוצא מהעלין נקרא שיח. לכן אצל ת"ח תקרא השיחת חולין שלו הדיבור בעניני העולם הזה "עלין". וכיון שהתלמיד חכם כל דיבוריו ועניניו והנהגותיו הכל הוא על פי התורה, אפילו בעניני העולם הזה, ולכן אמרו: אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, שבוודאי אין משיחין אפילו צרכי גופן אלא על פי התורה, וזה שאמרו: "ועלהו לתרופה" - להתיר פה איך לדבר.
הרב אייזנברג
הרשע הוא האידיאולוג. דעתו מבוססת, והעצה שהוא נותן מלאה ומקיפה. המקבל את עצתו צריך ללכת על פיה דרך ארוכה. האיש שלנו "לא הלך בעצת רשעים".
החוטא מציב אידיאולוגיה אחרת, הוא מייצג את חוסר היציבות. הוא נמשך בכל רגע אל הקוסם והמושך. אין הוא מראה דרך ארוכת טווח, ולכן אי אפשר ללכת בעצתו. אפשר רק לעמוד בה, ולהחליף כיוון מדי רגע. האיש שלנו, "בדרך חטאים לא עמד".
הלץ לועג לכל אידיאולוגיה שהיא. הוא חכם יותר מכולם. הוא פטור מלהתאמץ. הוא יושב במקומו, מתבונן לכל צדדיו, ומלגלג לכל. הוא מלגלג לדבר ולהיפוכו גם יחד. אין הוא אחראי לדבריו, ואין הוא מתחייב להיות נאמן לרעיונותיו הוא. הוא יודע בדיוק מה לא לעשות, וכיצד כל אחד טועה. האיש שלנו אינו מתרגש גם מלעגו של זה, והוא "במושב לצים לא ישב".
מה פירוש 'אשרי' ? מאושר ? מבורך ? יציב ?
מי הוא האיש אותו מתאר דוד במזמור ?
למה זה מזמור הפתיחה של ספר תהילים ?
דוד מעמיד את איש מול חוטא , רשע ולץ – למה לא כתוב צדיק ? למה כתוב איש ?
מה הצדיק עושה ? מול הלא הלך, לא עמד, ולא ישב עומד - החפץ וההגה – למה ?
מה ההדרגה שיש ברשע-חוטא-לץ ? האם זה עולה או יורד? כלומר לא רק שהוא לא מקשיב לרשע אפילו עם לצים אינו יושב או להיפך – הקל זה לא להקשיב לרשע יותר קשה לא לעמוד עם החוטא והכי קשה לא לשבת עם הלץ ?
מה דוד 'הרוויח' במשל העץ ? ולמה לא כתוב על הרשע שהוא עץ נובל ? מה זה ה'מוץ' הזה ? [תורה שנותנת חיים,פריחה,יוצרת נוף וצל- שיחת ת"ח צריכה לימוד]
מה פשר משפט הסיום – ה' יודע את דרכם של הצדיקים ומה ההיפך ? למה זה ההיפך ?? הרש"ר הירש – להיות ידוע לפני ה' זה להיות קשור אליו והרשע העונש שלו זה האבדון שיש בניתוק מהקב"ה.