מזמור כג

הרב ברוך הרניק 23.11.20

מסכת פסחים דף קיח עמוד א:

תנו רבנן: רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול, דברי רבי טרפון, ויש אומרים: ה' רעי לא אחסר.

 

תהלים פרק כג, א-ו

מִזְמוֹר לְדָוִד

ה' רֹעִי  - לֹא אֶחְסָר:

בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי

עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:

נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב / יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק  - לְמַעַן שְׁמוֹ:

גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת - לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ -  הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי , דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי

וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים:

 

מלבי"ם תהלים פרק כג

(א) מזמור לדוד, במזמור הזה חרט את קורותיו מעת היותו רועה צאן במדבר עד שעלה למלוכה, תחלה ישקיף על ראשית ימי חייו עת התבודד עם הצאן במדבר, וידמה א"ע כצאן רועה על נאות דשא ואת ה' כרועה המשגיח עליו בעין חמלה, השנים האלה הם היו אצלו מבחר ימי חייו בעוד התבודד עם קונו, בעוד יזמר לפניו על הגיון בכנור נעים זמירות ישראל, בעוד לא נטל עליו כתר המלוכה להפרידו מן הדבקות עם ה',

 

רש"י תהלים פרק כג

נפשי ישובב - רוחי שהופג בצרות ובמנוסה ישובב לקדמותו:

במעגלי צדק - בדרכי מישור שלא אפול ביד אויבי:

(ד) בגיא צלמות - בארץ חושך ועל מדבר זיף אמר, כל צלמות לשון חושך פירשו דונש בן לברט:

שבטך ומשענתך - יסורים שבאו עלי ומשען שאני בטוח על חסדך שניהם ינחמוני שיהיו לי לסלוח עון ובטוח אני שתערוך לפני שלחן היא המלכות:

(ה) דשנת בשמן ראשי - כבר נמשחתי על פיך למלך:

כוסי רויה - לשון שובע:

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור א

 ר' ראובן בשם ר' חנינא אמר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כי באש ה' נשפט (ישעיה סו יו), שופט אין כתיב כאן, אלא נשפט, והוא שדוד אמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי

ילקוט שמעוני תהלים רמז תרצב

ה' רועי לא אחסר וגו' על מי מנוחות ינהלני. אמר רבי שמואל יש מים שהן נאים לשתות ואינן נאים לרחוץ בהם, ויש לך נאין לרחוץ בהן ואינן נאין לשתות - מי הבאר נאים לזה ולזה. נפשי ישובב בתורה תורת ה' תמימה משיבת נפש. ינחני במעגלי צדק, במן ובבאר ובשלו ובענני כבוד, לא שיש לו זכות אלא למען ה'.

מלבי"ם תהלים פרק כג

נפשי ישובב, שה' עשה אותי שובב ופראי, גם זה היה מאת ה' שעי"ז ינחני במעגלי צדק, המעגל הוא הדרך הסבובי שסובב בעיגול עד שיגיע אל מחוז חפצו, ר"ל מה שנטיתי מן הדרך הישר אל המעגל היה במעגלי צדק כי צדק יקראהו לרגלו בתהלוכות אלה, למען שמו שבזה נתקדש שם שמים, וכ"ז היה בעצת עליון וחפצו, עתה יחל לצייר עת נרדף מפני שאול שבא כמה פעמים בסכנות עצומות עד שהיה כפשע בינו ובין המות, ומצייר שהשה הגיע ע"י השתובבתו אל מעונות אריות והררי נמרים אשר הוא מוכן בכל רגע להיות טרף לשיניהם, ועז"א.

(ד) גם כי אלך בגיא צלמות, מ"מ לא אירע רע, כי אתה עמדי, יען שרואה שהרועה הולך אתו לשמרו, ונשא משלו כאלו הרועה ההולך אתו מחזיק בידו האחת שבט קטן בו יכה את השה להטותו אל דרך הנכונה, ובידו האחרת מחזיק את משענתו שהוא מטה עז שבו יבריח כל טורף ומשחית, ועז"א עת אראה שבטך ומשענתך, שני אלה המה ינחמוני, כי ידעתי שכל רע לא יקרב אלי, והמליצה שהיסורים המה לטובתו לנחותו ע"י בדרך הטוב, וה' משענתו בידו להציל אותו מכף כל אויביו ולכן בטח בה' תמיד:

 

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כג

[ו] דבר אחר [כג, ב] בנאות דשא ירביצני. מדבר בדוד, בשעה שהיה בורח מפני שאול, מה כתיב, וילך (שאול) [דוד ויבא] יער חרת (ש"א =שמואל א'= כב ה), [ולמה נקרא שמו יער חרת], לפי שהיה מנוגב (כחרת) [כחרס], והרטיבו הקדוש ברוך הוא מטובו של עולם, שנאמר כמו חלב ודשן תשבע נפשי (תהלים סג ו). נפשי ישובב וגו'. שלא היה לו המלכות בזכות עצמו, אלא למען שמו. גם כי אלך בגיא צלמות. במדבר זיף. לא אירא רע. למה, כי אתה עמדי. שבטך. אלו היסורין, כמה דאת אמר שבט הנוגש בו (ישעיה ט ג). ומשענתך. זו התורה, שהיא משען לישראל. המה ינחמוני. יכול בלא יסורין, תלמוד לומר אך, [יכול בעולם הזה, תלמוד לומר טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים, בעולם הזה ובעולם הבא]. תערוך לפני שלחן נגד צוררי. שלחן זה המלכות. נגד צוררי, זה דואג ואחיתופל. דשנת בשמן ראשי, זה שמן המשחה. כוסי רויה. זהו שאמר הכתוב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהלים קטז יג), מהו רויה, רוה ולא צמאה, כמה דאת אמר תלמיה רוה נחת (שם /תהלים/ סה יא), ואי תרצה אמור ירוין מדשן ביתך (תהלים לו ט), וכמה שיעוריה, אמר רב מאתים ועשרים ואחד לוגין כמנין רוי"ה. שבתי בבית ה'. בבית המקדש. לאורך ימים. ליום שכולו ארוך.

שמואל א פרק כב, ה-כג

וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל דָּוִד לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת: ס וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת: כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה: ס וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן  אֲחִטוּב: וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּיקֹוָק וְצֵידָה נָתַן לוֹ וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ: ס וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שְׁמַע נָא בֶּן אֲחִיטוּב וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי: וַיֹּאמֶר אלו אֵלָיו שָׁאוּל לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים לָקוּם אֵלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה: ס וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ: הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לשאול לִשְׁאָל לוֹ בֵאלֹהִים חָלִילָה לִּי אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר בְּכָל בֵּית אָבִי כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ אַתָּה וְכָל בֵּית אָבִיךָ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְקֹוָק כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אזנו אָזְנִי וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יְקֹוָק: ס וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לדויג לְדוֹאֵג סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דויג דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד: וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב: וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד: וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר לְדָוִד כִּי הָרַג שָׁאוּל אֵת כֹּהֲנֵי יְקֹוָק: וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר יָדַעְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא כִּי שָׁם דויג דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי כִּי הַגֵּד יַגִּיד לְשָׁאוּל אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ: שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי: