הכל הפיך / תהלים פרק

הרב ברוך הרניק 30.11.20

 

מִזְמוֹר שִׁיר

חֲנֻכַּת הַבַּיִת

לְדָוִד:

אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי

                  וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי:

ה' אֱלֹהָי !

שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ - וַתִּרְפָּאֵנִי:

ה' !

הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר:

זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו / וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:

כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ - חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ

בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי - וְלַבֹּקֶר רִנָּה:

 

 

וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם:

ה' !

בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז / הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל:

אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן:

מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת ?

הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ ?

שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי

ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי:

הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי / פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה:

לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם

ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:

 

 

 

 

תפארת שלמה מועדים שער התפלה

 

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. סדרו אנשי כנה"ג לומר מזמור זה קודם התפלה.

דהנה ידוע שהתפלה היא העיקר ההכנעה קודם התפלה לחשוב ברוממות האל ובשפלות עצמו ובעונותיו המרובים. והנה יכול ליפול לב האדם לגמרי ויאמר מה תועלת בתפלתי בוודאי לא יעלה לרצון למעלה כלל וזה הוא שני ההפכים בנושא אחד. ולזה צריך אמונה להאדם ויגבה לבו בדרכי השם שאדרבא תפלתו עולה למעלה ובוקע חלוני רקיע.

ובזה י"ל דברי המדרש. אם מזרע היהודים מרדכי כו' כשהם יורדים יורדים עד לעפר וכשהם עולים עולים עד לרקיע. ובזה יש לפרש דברי התפלה ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך וכו'. ולזה אמר אברהם הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר. זה בשעה שהתחיל להתפלל. ואח"כ צריך האדם להתחזק יותר ויותר כמו שאמר אברהם אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר וכו' אולי יש עשרה. היוצא מזה דבשעה שמתחיל האדם להתפלל צריך להיות כמו עפר בעצמו ואח"כ עולה למעלה וזהו ממש כמו בבנין הבית שמתחלה חופר אדם בקרקע להניח יסוד ולבנותו ואח"כ עולה ובונה עד לשמים. וז"פ מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. אליך ד' אקרא כו'.

 

אסתר רבה פרשה י סימן ה

ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו' ...

וכיון דרכיב התחיל מקלס להקב"ה (תהלים ל') ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור, תלמידיו מה היו אומרים "זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבוקר רנה"

אותו רשע מה היה אומר "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדתה להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל"

אסתר מה היתה אומרת "אליך ה' אקרא ואל אדני אתחנן מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך"

כנסת ישראל מה היתה אומרת "שמע ה' וחנני וגו' הפכת מספדי למחול לי"

ורוח הקדש מה היתה אומרת "למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך"

שפת אמת בראשית פרשת וישב

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרה"ק מפרשיסחא ז"ל פי' ארוממך ה' כי דליתני לשון הגבהה ולשון דלות. והוא שהקב"ה מגביה האדם כמו שהוא שפל ועי"ז נשאר אצלו כראוי.

מלבי"ם תהלים פרק ל

(א) שיר חנוכת הבית, המזמור כולו יוסד לתת הודאה בחלותו ויחי מחליו, ולא נמצא בו שום ענין מחנוכת בית? ומבואר שהבית המוזכר פה הוא הבית המשלי, הוא הגוף שהוא מעון לנפש ובית להאדם הפנימי השוכן ודר בקרבו, כי הנפש הוא האדם באמת, והגוף החמרי הוא רק בית חומר לשבתה כל ימי היותה במצודה, (כמ"ש אף כי שוכני בתי חומר, ביום שיזועו שומרי הבית), ועת חלה אז רפפו עמודי הבית ומכונותיו, ואחר שנתרפא נבנה הבית על תילו וישב לימי עלומיו, לכן ציין שם השיר בשם חנוכת הבית לדוד, ר"ל בית דוד העצמי, מעון נפשו שנתחנך בהרפאותו:

 

רש"י תהלים פרק ל

(ז) ואני אמרתי בשלוי - בשלוותי הייתי חושב לא אמוט לעולם, אבל אין הדבר ברשותי כי אם ברשותו של הקדוש ברוך הוא ברצונו העמיד את הררי את גדולתי להיות עוז וכיון שהסתיר פניו ממני מיד הייתי נבהל:

 

אבן עזרא תהלים פרק ל פסוק ח

'הררי עז'- עתה אדע כי כחי מאתך היה בבריאותי כי עת שהסתרת פניך הייתי נבהל

 

מדרש תהלים מזמור ל

דבר אחר [ל, א] מזמור שיר חנוכת. מזמור על בית ראשון בימי שלמה, שיר על בנין בית שני בימי עזרא.

ארוממך ה' כי דליתני. מגלות בבל, כמה דאת אמר וגם דלה דלה לנו (שמות ב יט). ולא שמחת אויבי לי. במדי ופרס.

ה' אלהי שועתי אליך. בגלות יון.

ותרפאני. על ידי חשמונאי ובניו.

חייתני מירדי בור. שגזרו עלי כמה גזירות כדי להורידני לגיהנם.

זמרו לה' חסידיו. אלו בני מתתיהו.

כי רגע באפו. לפי שאין דעתו של הקדוש ברוך הוא אלא רגע.

חיים ברצונו. לעולם ולעלמי עלמיא.

 

פרשת עקב

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: