מזמור התשובה הגואלת / תהלים פרק נא, א-כ

הרב ברוך הרניק 16.11.20

 

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע:

חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ / כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי:

הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי /   וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי:

 

כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע

     וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד:

לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי

וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי  - לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ

                                            תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ:

 

הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי / וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי:

הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת / וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי:

 

תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר / תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין:

תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה / תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ:

הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי / וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה:

לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים / וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי:

אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ / וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי:

הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ / וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי:

אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ / וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ:

 

הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים - אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ:

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח - וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה / עוֹלָה לֹא תִרְצֶה:

זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה - לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה:

 

הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם:

אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים:

 

 

שמואל ב פרק יא, א-ו

וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת  כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם: ס וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד: וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי: וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי:....

שמואל ב פרק יא, כה-כז

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ: וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ: וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר  עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה': פ

שמואל ב פרק יב, א-יג

וַיִּשְׁלַח ה' אֶת נָתָן אֶל דָּוִד

וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ:

                                  לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד:

                                  וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו  

                                  מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת:

וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ

וַיִּקַּח אֶת  כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו:

וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד

וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת: וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל:

וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל  יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל: וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה: מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת  אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן: וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה:

כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת: כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ:

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַה'

וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת:

מסכת מועד קטן דף טז עמוד ב

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על - נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה

שמואל ב פרק כג פסוק א

וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל:

מסכת שבת דף נו עמוד א

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה, שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו', אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע - שביקש לעשות ולא עשה.

 

 

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב

הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו (כולנו) והוא עיקר הוידוי, עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר אף על פי שהוא עומד בתשובתו שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.

רד"ק תהלים פרק נא פסוק ח

אעפ"י שחטאתי היצר גבר עלי אבל לא עלה בלבי ובכליותי למרוד בך ובמצותיך אלא התאוה גברה והסיתה אותי לעבור, אבל לא על דרך מרד כי ידעתי כי רעה אני עושה במעשה ההוא בעברי על מצותיך, ועתה אני מתחרט מאד לזאת, והחרטה תהיה לאות כי לא עשיתי במרד ודרך הכעסה אלא דרך תאוה שגברה עלי,

 

מסכת סוכה דף נב עמוד א

דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע. הקדוש ברוך הוא קראו רע, שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל, שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם. דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים - מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא, שנאמר אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. ישעיה קראו מכשול, שנאמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. יחזקאל קראו אבן, שנאמר והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. יואל קראו צפוני, שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם.

רד"ק תהלים פרק נא פסוק יח

(יח) כי לא תחפץ, אם ידעתי שתחפוץ זבח על העון אתן אותו, אבל ידעתי כי אתה רוצה יותר בלב נשבר והנני שב בלב נשבר לפניך. ואעפ"י שצוה האל בקרבנות עם הַוִּדּוּי והתשובה, לא צוה בקרבנות אלא על השוגג, אבל הוא מזיד היה ואין בחטא המזיד קרבן אלא התשובה בלב נשבר ונדכא. ובחטא שבין אדם לחבירו - ההשלמה עמו. ועיקר טעם הקרבנות לא צוה האל עליהם אלא לשבר הלב ולבטל תאות הגוף מלבו, ובשריפת האימורים דמיון ששורף גם כן התאוות הבהמיות. וצוה בחטא הנעשה בשוגג, כי האל הוא היודע הלבבות אם הוא שוגג או מזיד ולו מקריב הקרבן:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד ב

א"ר יהושע בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקדוש ברוך הוא, שבשעה שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה - שכר עולה בידו, מנחה - שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר: זבחי אלהים רוח נשברה; ולא עוד, אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר: לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.

מדרש תהלים מזמור נא

למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא.

זהו שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון (משלי יח כא), לשונו של אדם מביאו לחיי העולם הבא, מי גרם לדוד לבא לעולם הבא, פיו שאמר חטאתי, שנאמר ויאמר דוד [אל נתן] חטאתי (ש"ב =שמואל ב'= יב יג), בחשיכה היה והאיר לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר כי אתה תאיר נרי (תהלים יח כט)

 

החטא – מלכלכך , מטמא , מרחיק ומעציב