הרב אופיר פריד 18.10.21
יסודות אמונה מתוך פרשת השבוע -
פרשת וירא – מדת הזריזות
- פרשת וירא
(א) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְקֹו֔ק בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וה֛וא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיָּֽוֹם:
(ב) וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִים עָלָו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּלֶת וַיִּשְׁ֔ת:
(ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ:
(ד) יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ:
(ה) וְאֶקְחָ֨ה פַּת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֣ב כָּמ וַיַּרְתֶּֽם:
(ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת:
(ז) וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ:
(ח) וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ:
- תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כג עמוד ב
אמר ר' חייא בר אבין אמר ר' יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות.
- תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ד עמוד א
...כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות, שנאמר: וישכם אברהם בבקר.
- ספר מסילת ישרים פרק ו
אחר הזהירות יבוא הזריזות, כי הזהירות סובב על ה"לא תעשה" והזריזות על ה"עשה", והיינו (תהילים לד טו): סור מרע ועשה טוב. וענינו של הזריזות מבואר, שהוא ההקדמה למצות ולהשלמת ענינם. וכלשון הזה אמרו ז"ל (פסחים ד): זריזים מקדימים למצות. וזה, כי כמו שצריך פקחות גדול והשקפה רבה לינצל ממוקשי היצר ולהמלט מן הרע שלא ישלוט בנו להתערב במעשינו - כן צריך פקחות גדול והשקפה לאחוז במצות ולזכות בהם ולא תאבדנה ממנו. כי כמו שמסבב ומשתדל היצר - הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות החטא, כן משתדל למנוע ממנו עשית המצות ולאבדם ממנו. ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם, ישאר נעור וריק מהם בודאי.
- מהר"ל מפראג, נתיבות עולם נתיב הזריזות פרק ב
מדת הזריזות היא המדה שצריכה אל עבודת השם יתברך, וכמו שאמר במס' אבות (פ"ה) יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. כי העצלה באדם כאשר גופו וטבעו החמרי גוברים על נפשו ומבטלים פעולת נפשו, ולכך בא החכם הזה להזהיר שיהיה האדם יוצא מכובד ועצלת גופו שגובר עליו.
- המשך שם...
ותחילת כל דבר יש אדם שכבידות טבעו כל כך גובר עליו עד שהוא כמו אבן דומם ואינו מתעורר על דבר, ולכך אמר תחלה שיהיה עז כנמר דהיינו שיעורר את עצמו לפעול ולא כמו זה שבשביל כובד טבעו אין מעורר עצמו על דבר, רק יהיה לו כח לעורר עצמו אל עבודת השם יתברך, וכנגד זה אמר הוי עז כנמר שכל מי שהוא עז יש לו התנגדות על דבר ואין טבעו כבד עליו שלכך נקרא עז, ודבר זה נגד כח המתעורר בלבד.
- המשך שם...
ועוד יותר צריך זריזות כי האדם נחשב גופו וטבעו כבד עליו עד שהנפש כאלו בטל ואינו פועל, וע"ז אמר שיהיה קל כנשר לקום מעצלותו, כי האדם נחשב כאלו הוא שוכב מפני כבידת טבעו.
- המשך שם...
ועדיין צריך ההליכה עצמה שהיא התנועה אל המעשה ודבר זה קשה יותר בודאי ולכך אמר רץ כצבי.
- המשך שם...
ואמר וגבור כארי הוא כנגד גוף המעשה שהוא העיקר, כי בודאי המעשה הוא העיקר ויפעל המעשה בזריזות היותר כמו הארי שהוא פועל בכח כך יפעל כאשר עושה המעשה.
- המשך שם...
ואמר לעשות רצון אביך שבשמים, לכך צריך האדם לעשות כמו אותן המשרתים שהם בשמים שאין להם מונע גשמי מן עבודת השם יתב', וכך יעשה האדם עצמו שיהיה גובר על טבעו החמרי כאלו הוא בלתי גשמי כלל לעבודת אביו שבשמים ולא יהיה לו מונע מטבעו החמרי, ודבר זה הוא עיקר ושורש בעבודת השם יתברך:
- המשך שם...
ובנתיב השלום ג"כ בארנו שהזריזות במצוה ע"י זה המצוה היא אלהית לגמרי, ולא כן כאשר האדם עושה המצוה בעצלה שהעצלה הוא מן הגוף ואין המצוה אלהית, ולכך ראוי שיהיה האדם זוכה ע"י מצוה אלהית לגמרי אל עולם הבא הנבדל מן הגוף.
- הראי"ה קוק זצ"ל, עולת ראיה חלק א, עמוד פו – ביאור פרשת העקידה
וישכם אברהם בבוקר. מנוחת הנפש של הנשמה הקדושה, של האב הקדוש איתן האזרחי, לא נשבתה. שנתו לא נהיתה עליו, מתוך הידיעה הברורה, הבאה לו בדבר ד', ושום רגש של כהות, של רשול ושל דכאות, לא נתערב בהמית נפשו המטוהרה. שנת ישרים במנוחה ועליזת קודש עברה, וזמן ההשכמה באה כסדרה, ועז ד' המשוה רגליו כאילות, לרוץ כצבי ולהיות גבור כארי, לעשות רצונו של מקום ברוך הוא סמכהו, כי השכים בבוקר. וישכם אברהם בבקר.
- שם, עמוד פז
ויבקע עצי עולה. היה אפשר לסמוך למצא עצים באחד היערים, וק"ו שהיה אפשר לקחת את גזרי העצים בלתי מבוקעים, ולהכשירם להבערה בעת אשר יהיה כבר מוכן הצורך להשתמש בהם. אבל האהבה האלהית העליונה, העוברת כל טבע אנושי, היא שבערה בלב האב הקדוש, כדי לזרזו להכין, גם את ההידור והסדר של תשמישי קרבן אלה, כמו העצים, בהקדמה זריזה ומתונה גם יחד.
- שם, עמוד צא
וישלח אברהם את ידו, ויקח את המאכלת לשחות את בנו. כאן באו קדושת הגבורה האלהית, ועזוז האהבה הקדושה לאלהים עליון, למרום עוזם. הנשמה העליונה של האב הקדוש כבר הייתה כולה דבוקה באלה חיים. אברהם בצורת העליונה לא היה לו כבר קשר חמרי וטבעי עם הגוף וכליו. רק כח מפקד ומושל בעז אלהים, על הגויה וכל אבריה, זה הוא מה שנשאר אז מתארי חייו. ובשביל כך נאמר וישלח אברהם, המלא אור ד' על כל בתי נפשו, את ידו, הנשואה אז, לא בתור יד אדם חי טבעי, מתנועעת תנועה רצונית פשוטה, כי אם היד הלכה בשליחות עליון, בדחיפה אלהית, בשליחותו של אברהם , העומד לפני ד. ' וקשור ברצונו הקדוש בכל מהות חייו.