הרב אופיר פריד 25.10.21
- בראשית רבה פרשה נח - פרשת חיי שרה
א [כג, א] ויהיו חיי שרה מאה שנה, (תהלים לז) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם יהיו כשם שהן תמימים כך שנות תמימים , בת כ' כבת ז' לירי, בת ק' כבת עשרים שנה לחטא, ד"א. יודע ה' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשיה , א"ר יוחנן כהדא עגלתא תמימה , ונחלתם לעולם יהיה שנאמר ויהיו חיי שרה, מה צריך לומר שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא.
- 'שם משמואל' בראשית פרשת חיי שרה תרע"ג
ונראה לפרש עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה לפרש דברי הש"ס ע"ז (ו' א) ודילמא נח גופיה טריפה הוה, נח תמים כתיב ביה. דהנה ברש"י חולין (נ"ז א) דטריפה אינה חיה י"ב חודש דיש טריפות שמזיק להם הקיץ ויש שמזיק להם החורף והצד השוה שבהן שאינן יכולות לסבול כל מיני שינוי של קיץ וחורף ובנח כתיב תמים הפי' שהיה יכול לסבול כל השינויים, עכת"ד. והנה שם הקשה הש"ס ודילמא תמים בדרכיו הי' ומ"מ הרי למדנו ממאי דס"ד דהפי' תמים שלימות מכל צד היינו שיכול לסבול כל השינויים, ונמצאנו למדין דאף לאחר שמסיק הש"ס תמים בדרכיו הי', נמי הפירוש שהיה יכול לסבול כל מיני שינויים ולא סר מתמימותו ומצדקתו:
- המשך שם...
ויש לומר הטעם דכל שהוא בעל שינוי אינו נקרא תמים, על פי דברי רש"י (פ' שופטים) תמים תהיה עם ה' אלקיך התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות וכו' אז תהיה עמו ולחלקו, עכ"ל. והיינו כי העושה על פי הוראת השכל בהכרח ישתנה לפי מצב השכל, והשכל בלתי אפשר שיהיה מאיר לעולם בהשואה אחת מפאת גוף האדם המורכב, אבל כשהוא עושה בתמימות, כענין שאמר הכתוב (תהלים קל"א) נפשי כגמול עלי אמו, וכן הכתוב אומר (שם כ"ב) עליך השלכתי מרחם, וכשאדם קובע לעצמו בחינה זו יכול להיות כל עת בהשואה אחת כי בחינה זו איננה משתנה בשינוי גוף המורכב, והוא שלם גם מצד הגוף שהרי איננו נצרך להוראת השכל וכבמדרש רבה (ריש פ' בחוקותי) שאמר דוד המע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, בכל יום אני מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואמר רגלי היינו אפילו בלי הוראת השכל כי היה גם הגוף בעצמו נמשך אחר השם יתברך, ע"כ אז תהיה עמו ולחלקו.
- המשך שם...
וזוהי צורת תם חקוקה בכסא כי כתיב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב, ואמת היא דבר שאינו משתנה, כמו שאמר אדומו"ר הרי"ם זצלל"ה הראיה מנהר הפוסק אחת לשבעים שנה נקרא מים מכזבין, ומובן שאמת שהוא היפוך מכזב הוא שאינו פוסק. ולפי דרכנו בעבור זה נקרא תם והוא עמו ולחלקו כדכתיב (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, וידוע דלשון עם הוא בעת שאין השכל מאיר, מלשון גחלים עוממות, ואז גם כן נמשך אחר השם יתברך והיא תמימות כנ"ל, וע"כ הוא עמו ולחלקו.
- המשך שם...
ועל כן בנח דכתיב ביה 'תמים' הפירוש הוא שהיה נמשך אחר השם יתברך בתמימות, ועל כן לא פעל אצלו שינוי הדורות. דהנה במדרש (פ' כ"ו) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' זה נח, בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שלשה דורות. והיינו כי המחקרים חלקו את ימי שני חיי האדם לשלשה זמנים ימי העליה והעמידה והירידה, ובדור אנוש שהיה עוד קטן היו לו ימי עליה, ובדור המבול ימי עמידה, ובדור הפלגה בסוף ימיו הם ימי הירידה, ונח נמצא שלם בכולם.
- המשך שם...
והנה ברש"י נאמר שנה בכל כלל וכלל לומר בת ק' כבת עשרים לחטא וכו'. והרמב"ן הקשה דשנה שנה לחלק משמע אלא דדייק לה משני חיי שרה דלבסוף. ונראה דכל דברי חכמים קיימים. וטעמו של רש"י דהנה האבן עזרא כתב דשנה הוא מלשון שינוי, וא"כ בשרה שנכתב לשון שנה בכל כלל וכלל בא להורות על כל מיני שינויים, וכתיב שני חיי שרה באחרונה לומר שכולן שוות לטובה, מורה שכל מיני שינויים לא פעלו עליה לשנות מצדקתה, ושני הכתובים צריכין זה לזה ומדברי שניהם נלמוד את הנדרש, וא"כ זה עצמו הוא כאילו היה כתיב בה תמים, וזהו יודע ה' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשיה, היינו שהיתה עומדת בצדקתה בכל מיני שינויים.
- המשך שם...
ולפי זה יש לפרש מאמר רבי יוחנן כהדא עגלתא תמימתא עפ"י מה שאמרנו שאם לפי שכלו יהלל איש בהכרח שהוא בעל שינוי מפני גוף אדם המורכב, אבל מדת התמימות מאירה תמיד בהשואה אחת ונמצא שזו היא שלימות גם מצד הגוף, שנמשך אחר השם יתברך אף בלי הוראת השכל, וכענין ואשיבה רגלי אל עדותיך כנ"ל. וזהו כהדא עגלתא תמימתא שהיא שלימות גופנית אלא שהעגלה השלימות הגופנית שלה שאין בה מום והאדם השלימות הגופנית שלו שהוא נמשך מעצמו אחר השם יתברך.
- המשך שם...
וזהו שמסיים ונחלתם לעולם תהיה, שנחלה באמת היא רק מצוות ומעשים טובים, כי זולתם המה מהבל יחד. ונחלה זו לעולם תהיה בלי הפסק אף בעוה"ז. כי אם האדם משתנה לפי שינוי העתים בעוה"ז עדיין לא נקרא שהנחלה ההיא לעולם, עד הגיע לעוה"ב שאז הכל הוא בלי שינוי, אבל בעוה"ז עולם התמורה, עולם השינוי, לא נקרא לעולם. אלא שרה שהיתה עומדת תמיד בלי שינוי אף בעוה"ז זו היא נחלה של עולם, והכל מצד בחי' התמימות שהיתה בה, וזהו שמסיים המדרש שחביב חייהם בעוה"ז ובעוה"ב, והפי' גם בעוה"ז, כי בעוה"ב לא צריכא למימרא:
- המשך שם...
והנה בשבת אנו אומרים מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה, שאור השבת מאיר גם על גוף האדם, וכמו שאמרו ז"ל (ירושלמי דמאי פ"ד) עם הארץ אימת שבת עליו, ופירשנו במקום אחר דקאי על חלק ע"ה שבכל איש ואיש, וע"כ קומי צאי מתוך ההפכה, שהרי ההפכה נצמחת מפאת הגוף כנ"ל, ובשבת שגם הגוף נכלל בקדושה ע"כ יוצאים מתוך ההפכה.
- המשך שם...
והנה במדרש תנחומא שאאע"ה הספיד לשרה כל פרשת אשת חיל, ושם כתיב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, והיינו אפילו באישון לילה וחשך שמש השכל בצאתו נמי לא יכבה נר שלה, ומשום שהגוף בעצמו אף בלי הוראת השכל הי' נמשך אחר השם יתברך. וע"כ אנו אומרים אשת חיל בהכנסת שבת:
- מהר"ל מפראג, נתיבות עולם נתיב התמימות פרק א
...כי תם הפך מן מת, כי מי שיש בו מדת התמימות שאינו יוצא חוץ מתמימותו ואינו מתחכם בתחבולה כלל ולפיכך בעל המדה הזאת אינו סר מן השם יתברך, כי כל מי שהוא מתחכם ויוצא בחכמתו חוץ לתמימות מה שהוא בעצמו דבר זה הסרה מן השם יתברך כאשר יוצא בתחבולות חכמתו, וזה בודאי הסרה מן השם יתברך. ולפיכך אצל אדם הראשון קודם שחטא והיה עם השם יתברך לא היה בו תחבולות חכמה יתירה... ובערמת הנחש הסית גם כן את האדם שנאמר ונפקחו עיני שניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, ודבר זה ידיעה יתירה חוץ מעצמו של אדם ובחכמה זאת הסיר את האדם מן השם יתברך, כי ידיעת טוב ורע היא ידיעה יתירה אל האדם כי הידיעה אל הרע אין צריך אל האדם והוא שהיה גורם את המיתה לאדם, וכל אלו דברים סתרי חכמה.
- המשך שם...
ואילו לא היה זה לאדם היה חי לעולם כי כך ראוי אל התמים הנצחי, כמו שאמר בתומי אלך ותציבני לפניך לעולם, ולכן הקושיא שהקשה הרמב"ם ז"ל בספרו מו"נ וכי נותנים שכר על העבירה, שמפני שעבר מצות השם יתברך נתן לו שכר שידע בין טוב ובין רע והיה משכיל יותר ממה שהיה לאדם קודם, כי בודאי יצא שכרו בהפסדו כי החכמה הזאת הוא התחכמות שיצא מן התמימות וגרם לו המיתה.
- פנקסי הראי"ה - חלק רביעי, פנקס הדפים ד, עד
האמונה היא טהורה כשהיא מלאה רגש פנימי בלא אונאה עצמית, בלא פניות זרות, אע"פ שאינה כל כך רחבה בהשכלה אינה מעכבת. ומ"מ כל מי שחונן בשכל, לא יוכל להסתפק בלא הגיון שכלי, ואצלו לא תקום תמימות האמונה כי אם כשתתחבר עם אור הדעת. ואם ימאס זה את הדעת, תהיה אמונתו מלאה תוך ומרמה.
- הראי"ה קוק זצ"ל, שמונה קבצים, קובץ ז, רה.
העולם מחזר אחרי חכמות , הבנות וידיעות מחודדות, וסוף כל סוף עקר נקודת החיים סובבת על העתיד, על החנוך של הדור, והחנוך הוא הטפול בילדים, בקטנים, ואופק שכלם הלא הוא כל כהה, עד שכל המון הרחבות של המדעים ושל ההתיקות שלנו לא. יגש. אולי אנחנו יודעים מזה, שבאמת לא חכמה וידיעה רבה היא המאשרת אותנו, אלא התום של הילדות . וזהו אשרנו, אנו מקושרים אל החנוך הילדותי בצורת תרבותנו. הקשר הזה לבדו הוא כבר עושה בנו הרושם של התקשרות עם הילדות, עם תמימות, ואיזה זרם של תמימות עובר גם כן עלינו ומזדלף בקרבנו, להפיג על ידו את זוהמת הערמות שנמסכה בנו מבגרותנו . אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו. אשרי מי שנעשה כבן שנה בלא חטא, בהיותו כבר עמוס במשא של שנים רבות מימי חיי הבלו.