הרב אופיר פריד 27.12.21
יסודות אמונה מתוך פרשת השבוע -
פרשת וארא – מתורתו של הרב אלישע זצ"ל
- שמות ה-ו
(כב) וישב משה אל יקוק ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני:
(כג) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך:
(א) ויאמר יקוק אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו: ס
(ב) וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני יקוק:
(ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יקוק לא נודעתי להם:
(ד) וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה:
(ה) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי:
- רש"י שמות פרק ו
(א) עתה תראה וגו' - הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו (שם כב ב) העלהו לעולה, ולא הרהר אחרי, לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אומות, כשאביאם לארץ:
(ב) וידבר אלהים אל משה - דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר (לעיל ה כב) למה הרעותה לעם הזה:
ויאמר אליו אני ה' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני. ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים.:
- פירוש רבנו חננאל, שמות ו, ב
אין זה לשון תלונה והטחת דברים, אבל הוא לשון שאלה, כי שאל בפני הקב"ה, המידה הזאת למה, צדיק ורע לו רשע וטוב לו? שהיה רואה לישראל בשיעבוד גדול ועצום מול צרות רבות, ולמצרים הרשעים הכופרים היה רואה הצלחה גדולה. וכן בכאן היתה תשובת הקב"ה למשה "עתה תראה אשר אעשה לפרעה". כלומר, הייסורים האלה לישראל אינו אלא לכפול שכר על שכרם, זהו "עתה תראה". להגביר ולהאדיר שכר לישראל כשהם עומדים באותם ייסורים, וסובלים אותם באהבה. וההצלחה והשלוה לפרעה איהו אלא לכפול עונש על עונשו, זהו "אשר אעשה לפרעה".
- שמות רבה פרשה ו, א
הה"ד (קהלת ב) ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה... כיצד נאמר על משה, לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא והתחיל אומר ה' למה הרעות לעם הזה התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה), וע"ז נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היו, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה, ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, הה"ד וידבר אלהים אל משה, ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמים, הה"ד ויאמר אליו אני ה'.
- חת"ם סופר, פרשת וארא, שנת תקצ"ד
נראה, אף על פי שדיבר איתו קשות, מכל מקום שכרו איתו ופעולתו לפניו. כי משה רבנו עליו השלום הבין וידע כי לא נכון לדבר כן עם הקדוש ברוך הוא. למה הרעות, למה זה שלחתני, והצל לא הצלת. אלא ראוי היה להיענש על זה. אך להיותו מוסר גופו וגם נשמתו עבור ישראל להצלתם ולרחם עליהם השליך נפשו מנגד ודיבר קשות והטיח דברים. ובזכות זה זכה למה שלא זכו האבות, כי הם לא יכלו לעשות כך כי לא עליהם ציבור לנהגם. "וידבר אלוקים אל משה" דיבר קשות על שאמר למה הרעות, וחזר ואמר רכות "אני ה'", מעתה תזכה לאספקלריה של "אני ה'".
- ספר מסילת ישרים פרק יט
וכבר אז"ל (יומא ע"ז): על הפסוק "ואני באתי בדבריך" שלא חזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד אלא כשלימד סינגוריא על ישראל, וגדעון נאמר לו (שופטים ו'): "לך בכחך זה", לפי שלמד סניגוריא על ישראל, כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה, הא למה זה דומה לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת והוא דבר שהטבע יעיד עליו, והוא ענין כהן גדול שאמרו עליו (מכות י"א): שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו.
- מלבי"ם שמות פרק ו פסוק ב
...ועל כן אמר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', וכמו שכתוב בזהר דרגא בתר דרגא, שהתחיל בשם אלהים שבו ניבא משה עד השעה ההיא, ותיכף אמר לו אני ה', שהוא ההשגה שישיג ע"י שם הויה, וכן שההנהגה עם משה ודורו תהיה ע"י שם הויה שאין לה שום קשר עם הטבע וחוקותיה, כי בדור המדבר עשה נסים נגלים ונפלאות גדולות מתמידות שדומים כבריאת העולם שברא חדשות אשר לא היו וזה מיוחס לשם הויה שהוא למעלה מן הטבע וחוקותיה.
- המשך שם...
וזה היה גם כן תשובה על מה ששאל למה הרעותה לעם הזה, כי בסדר ההנהגה לפי חוקי הטבע היה ראוי שבעת הגיע תור הגאולה יקל עול השעבוד מעליהם, וכמ"ש בירושלמי (פ"ק דברכות) שמדמה גאולת ישראל לעלית השחר, כמו שבעלות השחר יזרח האור מעט מעט בהדרגה כן גאולת ישראל תחלה וישב מרדכי אל שער המלך ואח"כ ליהודים היתה אורה, וזה רק בעת שתהיה הגאולה ע"י נסים נסתרים כמו שהיה בימי מרדכי, אבל בסדר ההנהגה הנסיית יהיה בהפך שבעת הגאולה צריך שיגדל הגלות והשעבוד, והלידה תהיה מתוך חבלים גדולים, ומאופל גדול מעוף צוקה יבא פתאום אור שבעתים, ועל זה אמר עתה תראה אשר אעשה לפרעה, ר"ל עתה שהגיע קושי השעבוד עד למעלה, פתאום יזרח שמש הגאולה, ועל זה אמר לו אני ה' שההנהגה עתה הוא בשם הויה שבו יעשה נסים גלוים שלא בדרך הטבע:
- במדבר רבה (וילנא) פרשה פרשת נשא
'דומה דודי לצבי' מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון נגלה ונכסה. ר' ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל הראשון כך גואל האחרון הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם.
- הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, "מדור לדרור" עמוד 60
...החבלים הם תנאי ללידה... בגלל מה שעומד להיוולד יש עינוי גדול. כי אם לא היה חטא אדם הראשון היינו במצב שבו לידה עוברת בקלות, גידול ילדים עובר בקלות והכל היה קל. למה הכל היה קל? כי המציאות החומרית והגופנית היתה מתאימה לרצון ה'. חטאו של האדם הראשון וסביבתו גרם לפער בין המציאות החומרים לבין רצון ה'. בכל פעם שרצון ה' הוא להביא נשמה לעולם, כלומר, אנרגיה רוחנית מסויימת, הוא נתקל בגוף, בריבוע, במחסום. לפניו כמה אפשרויות – או לוותר על הנשמה, אבל זה לא מתאים לתוכנית האלוקית, או לפוצץ את הגוף ותהיה רק נשמה, אבל אז לא יהיה עולם הזה. אך נשארה דרך ביניים, שהיא המאוזנת. דרך הביניים היא ליצור את הגוף באופן שיהיה ראוי לקלוט את הרוח, לרכך את הגוף, במילה אחת – לייסר אותו, לפנות מקום לאותה הנשמה שתבוא. אם כך, לנשמה פרטית – ייסורים פרטיים; ולנשמה רוחנית, אנרגיה רוחנית שצריכה להיכנס לתוך ישראל – ייסורים לאומיים.
- עוד שם, עמוד 65-66
שאלת הזמן בגאולה, עם כל הכבוד לסקרנות האנושית, היא שאלה משנית. היא שאלה שמתעסקים בה כשלא מוכנים לראות את התוכנית האלוקית הכוללת, אז שואלים: מתי זה ייגמר, וחושבים שעוד כך וכך חודשים למשל, ניפטר סוף סוף מהסיוט הזה... שאלת הלידה היא השאלה העיקרית! לפעמים זה עשרים שעות, לפעמים זה עשרים חודשים, לפעמים זה עשרים שנה, לפעמים אי אפשר לדעת. פרק האתגר של האדם איננו לפענח נעלמים, אלא להשתתף ביצירת המציאות החדשה.