הרב אופיר פריד 07.02.22
יסודות אמונה מתוך פרשת השבוע -
פרשת תצוה – גילוי פנימיות ע"י הייסורים
- שמות פרק כז פרשת תרומה
(כ) ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד:
(כא) באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה' חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל:
- שמות רבה (וילנא) פרשה לו, א
ואתה תצוה, הה"ד (ירמיה יא) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך, וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל, בגפן ותאנה שנאמר (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע, תאנה שנאמר. (הושע ט) כבכורה בתאנה בראשיתה, כתמר שנא' (שיר השירים/ ז) זאת קומתך דמתה לתמר, כארז שנא' (תהלים צב) כארז בלבנון ישגה, כאגוז שנאמר (שיר השירים/ ז) אל גנת אגוז ירדתי, וקראן בכל מיני שלחים. שנאמר (שיר השירים/ ד) שלחיך פרדס רמונים, ובא ירמיה לומר זית רענן יפה פרי תואר.אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן ואח"כ טוחנין אותן ואח"כ מקיפין אותן בחבלים, ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שומנן כך ישראל באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותן טרטיוטין ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם, מנין שנא' (שמות ב) ויאנחו בני ישראל, וכן (דברים ד) בצר לך ומצאוך, כי אל רחום ה' אלהיך, הוי זית רענן יפה פרי תואר.
- שפת אמת שמות פרשת תצוה
ביאור הענין שיש בנפשות בני ישראל נקודה טמונה אשר על זה נאמר אם תבקשנה כו' וכמטמונים תחפשנה כו'. וע"י רוב יגיעות נפש ויגיעות בשר לזכך החומר. מתגלה הפנימיות. וזה הדמיון לזית רענן שצריך כמה יגיעות להוציא השמן.
- שם משמואל שמות פרשת תצוה תרע"ג
ויש לתמוה שח"ו לומר שכן צורת ישראל שלא לעשות תשובה עד שבאים עליהם יסורים ח"ו וכך היתה הכוונה, שהרי שם של דבר הוא מהותו, ומאחר שאמר קרא ה' שמך מורה שכך היא מהות ישראל ח"ו לומר כן. אבל הפירוש הוא, דהנה לכאורה נראה שתשובה כזו ע"י יסורין רחמנא לצלן אין בה כל כך שבח, על זה בא לומר שאינו כך, שהרי זית כך צורתו שיתן שמנו אחר כל המעשים ומ"מ זה שבחו, כי ע"י המעשים אינה נולדת לו תכונה אחרת רק שמקודם היה טמון שבחו בפסולת המקיפו... וכשמסלקין הפסולת ממילא נתגלה שבחו וטבעו, כן ישראל בעצם הם טובים רק לפעמים במקרה פסולת מקיפתם וכשמסירין הפסולת ממילא נתגלה עצם ישראל, וכעין שכתב הרמב"ם (הל' גירושין סופ"ב) בטעם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
- רמב"ם הלכות גירושין פרק ב הלכה כ
מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר... ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד גוים בין ביד ישראל, שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.
- שם משמואל שם...
ועל כן אמרו ז"ל (ברכות ז' א) טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות, כי כל פעולת המלקיות היא רק לקרוע סגור הלב וממילא נתגלה עצם ישראל, קל וחומר למרדות בלבו של אדם שמעצמו התעורר עצם ישראל והנקודה הפנימית לצאת מתוך החושך:
- הראי"ה קוק זצ"ל, עין איה ברכות א, ברכות ז, א, אות ע
יפה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות. כאן הורונו חז"ל נועם דרך החינוך, כי לא במהלומות יחונך האדם כי אם בדרכי נועם. והיראה האמיתית היא יראת הרוממות הבאה מצירוף האהבה הנאמנה. ועד הזמנים האחרונים לא ירדו חכמי הפדגוגיא לזה, והיה דרך חינוכם רק במקל חובלים, עד הימים האלו שהנסיונות הרבות הוכיחום להשכיל את אשר הורו לנו חז"ל רוח קדשם.
- אדר היקר ועקבי הצאן / עקבי הצאן / עמוד קכז
העם או האיש שבתוכו חי כשרון פנימי לאור ולטוב, אלא שעזיבה איומה וחסרון עבודה רוחנית הראויה לו הטילו עליו צלמי בלהות, רק אז יכיר את עצמו, רק אז יחוש את עולמו הפנימי באמת לאמתו, רק על-ידי דכדוך היסורים. אלפי המעשים, הפרטיים והכלליים שבכל מרחב החיים, הנם רק כלים שבהם תתגלה הנפש על-פי ההכרעה של הנקודה העצמית של הוייתה. כשהיא טובה במקורה, כשהסתכלותה העצמית על טוב החיים היא מלאה צדקה וברכה, תושבת רק אז מטהרה ע"י המון המקרים של החיים שיציגו לפניה את החיים לא על פי הכרתה העצמית, כי-אם על פי אותם התבלים החיצוניים הנסוכים בהם מן החוץ, ואם התבלים הללו יהיו גם כן מלאים גסות, טומאה ורשעה, אם רק נעימים יהיו להחוש הברברי של האדם, תוכל לשכוח על ידם את עצמותה ואת סגנון החיים המתאים עם ערכה הפנימי, בסילוק המהומה של התבלים הזרים.
- המשך שם...
היסורין מונעים את האפשרות, מלצייר את ערך החיים בנעימות על פי המילוא של המקרים החיצונים, בהיותם כולם רעים ומרים, על-כן רק אז יבא העז הפנימי והחיים יתיצבו על-פי ערכם העצמי. וכיון שעולמו הפנימי הוא באמת מיוסד על האור ועל הטוב, כי אם שאותו הזיוף של העולם החצוני הביא עליו את המארה ואת המגערת, כיון שנעשה על-ידי היסורין הרבים נכנע ומוכשר להסתכלות פנימית, כבר הוא בטוח שבצאתו מהחושך של ציוריו הרגילים, אל האור של הדעה והדרישה, יהיה תמיד מוכשר להעתיק את כל הטוב והחיים גם אל המצב החדש הנאור והאמיץ.
- המשך המדרש
ד"א מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים שנאמר (דברים ז) ולא תתחתן בם, ד"א כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון. אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן כך אבותינו בשעה שהיו עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מהעובדי כוכבים שנאמר (שם /דברים/ כח) ונתנך ה' אלהיך עליון, הוי זית רענן יפה פרי תואר.