הרב אופיר פריד 31.01.22
יסודות אמונה מתוך פרשת השבוע -
פרשת תרומה – "ושכנתי בתוכם"
- שמות פרק כה, פרשת תרומה
(א) וידבר ה' אל משה לאמר:
(ב) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי:
(ג) זו התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת:
(ד) ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים:
(ה) וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים:
(ו) שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים:
(ז) אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן:
(ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם :
(ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשה :
- שמות רבה (וילנא) פרשה לג, א
...יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש.
- שמות רבה (וילנא) פרשה לד, ג
ועשו ארון מה כתיב למעלן ועשו לי מקדש, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אתם צאני ואני רועה שנאמר (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואני רועה שנאמר (תהלים פ) רועה ישראל האזינה, עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אתם כרם שנא' (ישעיה ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואני שומר שנאמר (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, עשו סוכה לשומר שישמור אתכם, אתם בנים ואני אביכם שנאמר (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם, ואני אביכם שנאמר (ירמיה לא) כי הייתי לישראל לאב, כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו, וכן הוא אומר (משלי יז) עטרת זקנים בני בנים, עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו לכך נאמר ועשו לי מקדש.
- שמות רבה (וילנא) פרשה לג, ג
פתחי לי אחותי רעיתי, עד מתי אהיה מתהלך בלא בית שראשי נמלא טל, אלא עשו לי מקדש שלא אהיה בחוץ.
- שפת אמת שמות פרשת תרומה שנת תרמ"ט
הענין הוא כי המשכן וכליו הכל המה הארות השייכים לנפשות בני ישראל שיש לכל איש ישראל שורש למעלה וצריך לתקן הנפש למטה להיות כלי לקבל הארות המיוחדים אליו. ומכל שכן בכללות בני ישראל למטה שהם כלי לקבל הקדושה רק ע"י החטא נפלו הנפשות אעפ"כ לבי ער ונתן להם עצה ע"י המשכן וכליו. שיוכלו להתקן עצמם להיות כלי לקבל הארת השכינה כמ"ש ושכנתי בתוכם. וכמו כן הוא בכל המצות. גם עתה שאין לנו משכן ומקדש. מ"מ המצות הם ג"כ דרכים לפתוח הלבבות להיות כלים לקבל הארות המצות.
- שפת אמת שמות פרשת תרומה תרמ"ה
בפסוק ועשו לי מקדש כו' ככל אשר אני מראה אותך כו' תבנית המשכן כו' וכן תעשו. והקשו דפתח במקדש ומסיים במשכן. וחז"ל למדו מכאן דמקדש נק' משכן ע"ש במס' שבועות. גם מדקדקין דהוה לי למימר כן תעשו.
וי"ל עפ"י מאמר חז"ל נתקשה מרע"ה כו' והראהו הקדוש ברוך הוא כו'. והענין הוא שהראהו הקדוש ברוך הוא כי הגם שעל פי שכל אנושי אי אפשר לעשות בית להשם יתברך בעולם הזה. אבל מצד כי יש שורש לציור המשכן למעלה כמ"ש חז"ל בפסוק כעיר שחוברה לה יחדיו בית המקדש שלמעלה מכוון כו'. והיינו שמאחר שנמצא תבנית המשכן בשמים ממילא יכולין בני ישראל בעולם הזה לעשות מקדש ולהיות מציאות מציור המקדש שלמעלה בזה המשכן שלמטה. ומשה רבנו ע"ה היה כלול מב' אלה הציורים. כדכ' איש האלקים ודרשו חז"ל חציו איש וחציו אלקים. וכמו שראינו שהיה לעתים בשמים ולעתים בארץ. לכן הוא הסרסור כדאיתא במד'. וזהו שכתוב אני מראה אותך דייקא. שהיה בו ממש ציורים אלו.
- הראי"ה קוק זצ"ל, אורות , זרעונים, ז. נשמת הלאמיות וגופה
נָאֶה עַד אֵין חֵקֶר הוּא הָאִידֵאָל שֶׁל הֲקָמַת עַם סְגֻלָּה, מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, וּמִתּוֹךְ עַם שָׁקוּעַ בְּעַבְדוּת אֲיֻמָּה, אֲשֶׁר מַרְגָּלִיּוֹת פַּטְרִיאַרְכָלִיּוֹת שֶׁל גֶּזַע מוֹצָאוֹ מַבְרִיקוֹת אֶת חָשְׁכּוֹ. בַּמְּרוֹמִים הָאֱלֹהִיִּים שׁוֹכֵן הָאִידֵאָל בְּחֶבְיוֹן סֵתֶר טָהֳרָתוֹ. הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּלֵּם, לְהִתְעַטֵּף בְּהַגְדָּרָה מְיֻחֶדֶת, בִּבְנֵי-אָדָם בַּעֲלֵי יְצָרִים טוֹבִים וְגַם רָעִים, בְּקִבּוּצִים נִצְרָכִים לְמִחְיָה וְכַלְכָּלָה, לַאֲחִיזָה בַּקַּרְקַע וּלְמִשְׁטְרֵי מֶמְשָׁלָה, וְהַחַיִּים הַקִּבּוּצִיִּים צְרִיכִים לְהַכְלִיל אֶת הַכּל, מֵראשׁ הַפִּסְגָּה שֶׁל טְהוֹרֵי רוּחַ וַעֲדִינֵי-נְשָׁמָה רוֹמְמָה עַד שֵׁפֶל הַתַּחְתִּית שֶׁל פְּחוּתֵי נֶפֶשׁ, הַנּוֹעָדִים לַהִתְעַסְּקוּת הַשְּׁפָלָה שֶׁל הַצְּדָדִים הַנְּמוּכִים שֶׁבַּחַיִּים. עֵינֵי-בָּשָׂר הַטְּרוּטוֹת אוֹבְדוֹת אֶת כָּל הַזּהַר, וְאָז הַצְּדָדִים הָרוּחָנִיִּים מִשְׁתַּעְבְּדִים וּמִתְחַשְּׁכִים בְּחֶשְׁכַת הַחַיִּים, הַמְּלֵאִים זְבָלִים וְאַשְׁפָּתוֹת, שֶׁמִּצַּד זֶה עֲלוּלָה הָאֱנוֹשִׁיּוּת לְהַשְׁפִּיעַ עַל הַדְּבֵקִים בָּהּ בְּצוּרָתָהּ הַמֻּגְבֶּלֶת, אֲשֶׁר רַבּוּ נִוּוּלֶיהָ, יוֹתֵר מֵעֲדִינוּת וְזהַר-נֶפֶשׁ – רִשְׁעָה וַחֲשֵׁכָה בְּשָׂרִית שְׁפָלָה, שֶׁזֶּהוּ מְקוֹר הָרֶשַׁע הַלִיבֶּרָלִי. וּכְשֶׁלָּבְשָׁה הַלְּאֻמִּיּוּת הַפְּרָטִית אֶת בִּגְדֵי הַחֹל הֶעָבִים כְּשַׂקִּים יָרְדָה גַּם הִיא מִמְּרוֹמֶיהָ, וּבְיִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּרָה כָּל-כָּךְ עַד חֲדל כָּל פְּעֻלּוֹתֶיהָ, וְהַשָּׂרִיד הַנִּשְׁאָר הוּא רַק הַצַּד הָעֶלְיוֹן שֶׁבִּמְרוֹמֵי הַצִּיּוּר הָרָאשִׁי, בְּחֶבְיוֹן הָאִידֵאָל שֶׁל הֲקָמַת הָאֻמָּה בִּמְרוֹמֵי חֹסֶן טָהֳרָתָהּ.