פרשת תרומה | כיסופים - המרכז לצמיחה רוחנית ישראלית

צפה בשיעור

שמחת הנתינה ומנגינת המשכן

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: [...] (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ: שמות פרק כה

1א. (ב) ויקחו לי תרומה. ולא אמר ויתנו לי. להורות שהכל שלו ואין שייך לומר ויתנו כמו שאמר דוד כי ממך הכל ומידך נתנו לך. משיבת נפש שמות פרק כה ( רבי יוחנן ב"ר אהרן לוריא, מאה 15(

אלעזר איש ברתותא (בירתא) כשהיו רואים אותו גבאי צדקה היו מתחבאים מפניו, שכן כל מה שהיה לו היה נותן להם. יום אחד היה הולך לשוק לקנות נדוניה לביתו. ראוהו גבאי הצדקה- הסתתרו מפניו. רץ אחריהם, ואמר להם: אני משביע אתכם שתאמרו לי באיזו צדקה אתם עוסקים היום ! אמרו לו: בנישואי יתום ויתומה. אמר להן: העבודה! (לשון שבועה) שהן קודמין לבתי. לקח כל מה שבידו ונתן להם, הותיר לעצמו זוז אחד. הלך וקנה לה חיטים, והניחן במחסן. באה אישתו, אמרה לה לביתו: מה הביא אביך- לנדוניתך ? אמרה לה: כל מה שהביא – הנחתי במחסן. באה לפתוח את דלת המחסן, ראתה שהוא מלא חיטים, והיו יוצאות דרך חור המנעול, ולא נפתחת הדלת מרוב חיטים. הלכה ביתו לבית המדרש, אמרה לו: בא וראה מה עשה לך אוהבך! אמר לה: העבודה! הרי הן הקדש עליך, ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל. בבלי תענית כ"ד ע"א

א"ר אילעא: באושא התקינו, המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש. תניא נמי הכי: המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות, ומעשה באחד שבקש לבזבז [יותר מחומש] ולא הניח לו חבירו... מאי קרא ? (בראשית כ"ח) "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". בבלי כתובות דף נ ע"א

3א. לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו, והעושה כן עובר על דעת הכתוב שהרי הוא אומר מכל אשר לו ולא כל אשר לו כמו שבארו חכמים, ואין זו חסידות אלא שטות שהרי הוא מאבד כל ממונו ויצטרך לבריות, ואין מרחמין עליו, ובזה וכיוצא בו אמרו חכמים חסיד שוטה מכלל מבלי עולם, אלא כל המפזר ממונו במצות אל יפזר יותר מחומש, ויהיה כמו שצוו נביאים "מכלכל דבריו במשפט"- בין בדברי תורה בין בדברי עולם.

רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ח הלכה יג

רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (דברי הימים א' כ"ט) "כי ממך הכל ומידך נתנו לך". משנה מסכת אבות פרק ג משנה ז

5. רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר הפירוש: נאים הדברים היוצאים מפי עושיהם, כי זה התנא נזכר עליו בפרקא דחסידי [תענית כד א], שהיו גבאי צדקה בורחים ממנו כי היה נותן להם כל מה שיש בידו לצדקה...

מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ג

רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו - זה מדבר בין לענין גופו של אדם בין לענין ממונו ולומר שלא ימנע אדם את עצמו ולא את ממונו מחפצי שמים. וזהו שאמר שאתה ושלך שלו. שאינך נותן משלך ולא מגופך ולא מממונך [אלא] משל מקום ב"ה שהכל שלו כי ממון האדם פקדון הוא בידו משל הקדוש ברוך הוא אלא שיש יתרון בו על שאר הפקדונות שיכול לקחת ממנו די צרכיו והשאר יתנהו באשר רצון המפקיד מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה אשר צוהו ויש לשמח הרבה מאשר יכול להנות מן הפקדון די צרכיו, וכי יעשה רצון בעליו מן הנשאר. משל למלך שנתן לעבדו אלף זוזי ואמר לו טול אתה המאה לעצמך ותן התשע מאות לתשעה בני אדם. והלא שמח הוא.. פירוש רבינו יונה על אבות פרק ג משנה ז

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. (ח - ט): הנה תצילנה אזנים משמוע כדבר הזר הזה, כי איזה הדרך ישכון אור שכינתו יתברך בארץ הלזו במקדש כוננו בני האדם. וכאשר ראה כן תמה שלמה המלך ע"ה באומרו (מלכים א ח כז) האמנם ישב אלהים על הארץ כו'. אלשיך, שמות תרומה פ"כה פס' ח

דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב

8א. זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה וכלים נאים באיברים דיליה ואשה נאה דאיהי נשמתיה דבגינה שרייא שכינתא עלאה דאיהי נשמת כל חי עליה. תיקוני זוהר תקונא שתיתאה דף כב עמוד ב

ביני וביניכם שהוא דבר שהוא ביני ונכנס ביניכם שהוא תוך נפשכם שהוא מעין היותכם היכל לשכינתי, שהיא גם הוא חלק אלוה יתברך... ואם כן כיון שהמשכן אין השראת שכינה בו מצד עצמו כי אם באדם כמה דאת אמר (לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כי בתוכו לא נאמר אלא בתוכם שהוא כי היכל ה' הוא האדם וממנו יתפשט אל המשכן.

אלשיך שמות פרק לא

וזה הענין הנפלא יתחייב מהיות הבנין האנושי הזה כעין בנין העולם הכולל אשר זה נקרא עולם גדול וזה עולם קטון... ולזה יתכן שימצא בין שניהם יחס גדול ממין היחס אשר אמרו חכמי הנגון שימצא בין שני כלי זמר השוים והנערכים על ערך א' ויחס א' לגמרי. כי בהניע טור (מיתר) מהאחד יתעורר אל קולו הטור שכנגדו בכלי השני מפני היחס השוה אשר ביניהם. ואולי שעל זה היחס היה כנור דוד מנגן מאליו ומתעורר אל ערבות קולו ונועם שיריו... כי כדאי היה נעים זמירות ישראל לכוין במלאכת המוזיק"א זה השיעור. והנה בנין העולם הכולל הוא כעין הכלי הראשון אשר יש לו סדר וערך קבוע בכל מערכותיו עליונים ותחתונים לגמור על ידיהם מלאכת פרנסות העולם ומעשהו. לעומתם יהיו נערכים ומסודרים טורי סדרי בנין העולם הקטן החלקי לקבל פעולותיהם על נכון. אולם בהיטיב הכלי הקטון סדור מערכותיו יתדותיו ומיתריו לפי הערך הראוי ומתיחס אל סוד המציאות וטבעו בכללו וחלקיו הנה באמת בהניע אותם יתעוררו לעומתם טורי העולם הגדול ומיתריהם. עקידת יצחק בראשית שער יב (פרשת נח- שער ניגון עולם)

וכמו שנקרא העולם בכללו בשם אדם גדול כן נקרא האדם בשם עולם קטן... עד שהאדם הוא צלם כל מעשה בראשית והנשמה אשר נפח בו מרוחו שהיא אלהית וחלק אלוה ממעל היא מתפשטת בעולם הקטן הזה ומניעה ומחיה ומנהיגה אותו כהתפשטות האלהות בעולם הגדול. כבר המשילו זאת חקרי לב למה שהמציאו חכמי המוזיקא בשני כלי זמר אחד גדול ואחד קטן העומדים בהיכל מוכן לכך בסדר ובערך ובגבול ידוע, שאם יפרטו על פי הנבל הקטן, יתן הנבל הגדול זמירות לעומתו, וכן ערך ה' שהנבל הגדול אשר עשה שהוא העולם בכללו, יתן זמירות לנגן נגוני שמחה או עצב, טוב או רע, לפי מה שיפרט האדם על פי הנבל הקטן שהוא גופו, שאם ישמיע נגונים ושירים טובים ותשבחות כפי מצות ה' וחוקיו ומשפטיו, כן ינגן הנבל הגדול שהוא העולם שירי שמחה וחדוה שפע וברכה וכל טוב, ואמרו חז"ל שמיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים, ר"ל שהאדם יטהר ויתקדש בעולמו הקטן עד שהאלהות שבו תמשול על הגוף וכחותיו שאז הוא אלוה בתחתונים כי מושל על כחותיו בכח הבחירה והאלהות שבו, ואז תעלה ההארה ממעשיו להאיר לכל העולמות, והיה כנגן המנגן בקול נאה וקול משובח עלי הגיון בכנור התחתון וירננו כל כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים וכל כחות הטבע אשר בעולם הגדול נעים זמירות לעומתו ויזילו שפע וברכה מאת חי העולם, מלבי"ם שמות רמזי המשכן