הרב איציק אמיתי 09.12.19
רחל אמנו
"ויגד לרבקה ...ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו ...ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה... ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך" (בראשית כז-כח)
...על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן (ב"ב קכג.)
אינה נכנסת עמו לקבורה
"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך"
"לפי שצפה ברוה"ק שאינה נכנסת עמו לקבורה..." (רש"י כט יא) ?!
שתיקת רחל
בקש יעקב לישא אותה והיה משלח סבלונות ליתנם לרחל ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת. ...רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה. ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה.
בנימין בנה האבן שלו מן האפוד ישפה יודע במכירת יוסף ושותק וזהו ישפה יש לו פה ושותק. שאול בן בנה 'ואת דבר המלוכה לא הגיד לו' (שמואל א).
אסתר 'אין אסתר מגדת מולדתה' (אסתר ג) ...
אמר לה הקב"ה את שתקת חייך בזכות אותה שתיקה זוכרך אני שנאמר 'ויזכור אלהים את רחל' (תנחומא ויצא ו) "רחל תפסה פלך שתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסטירין" (בראשית רבה עא ה)
"ויזכר אלוקים את רחל…" וברש"י: זכר לה שמסרה סימניה לאחותה…"
מסירת הסימנים
ויהי בבקר והנה היא לאה - אבל בלילה לא היתה לאה לפי שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנים (רש"י כט כה)
ומאי צניעות היתה בה ברחל ...אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא (מגילה יג:)
השלשה סימנין שמסרה לה: נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל (דעת זקנים מבעלי התוספות)
בשעת החורבן
אמר הקב"ה לירמיה אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו... לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות ...אמר אברהם לפני הקב"ה... פתח יצחק ואמר ...פתח יעקב ואמר ...פתח משה ואמר... יצתה בת קול ואמרה גזירה היא מלפני.
באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני ולאחר כן נחמתי בעצמי ...ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל ...וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו וכתיב כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם (פתיחתא איכה רבתי כד)
קיבוץ הגלויות
והואיל וגלו ישראל היה בדעתו של הקב"ה שלא להחזיר עוד את ישראל למקומם עד שעמדה רחל בתפלה לפני הקב"ה ואמרה לפניו רבש"ע הזכר לי שלא הקפדתי על צרה שלי ולא עוד אלא שעבד בי בעלי ז' שנים ובשעת כניסתי לחופה החליפו את לאה אחותי ולא דברתי עם יעקב כלום כדי שלא יכיר בין קולי לקול אחותי והלא הדברים ק"ו ומה אני שאני ב"ו לא הקפדתי על צרה ואתה הוא מלך רחום וחנון האיך אתה תקפיד על ע"ז שאין בה ממש ...מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונשבע לה לרחל להחזיר את בניה למקומם שנאמר (ירמיה לא) קול ברמה נשמע וגו' רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם אל תקרי רחל מבכה על בניה אלא רוח אל מבכה על בניה (תנא דבי אליהו ל)
"אז הרימה קולה ונתרגשו העליונים והתחתונים והגיע הקול למעלה, עד המקום שהמלך שורה בו, ורצה המלך להחזיר את העולם לתוהו ובוהו עד שירדו כמה גדודים וכמה מחנות לנחמה, ולא קבלה תנחומים מהם…, כי איננו הוא משום שהמלך הקדוש עלה למעלה ולא נמצא בתוכה. זהו שכתוב כי איננו ולא כתוב כי אינם" (זוה"ק ויקרא שמ"ה) ("משום שסובב על המלך הקדוש" פי' הסולם)
הלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על חטא ע"ז, ולא נתפייס. נכנסה רחל, אמרה לפניו: רבש"ע רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי בשר ודם. והלוא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי, שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי, ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימנים. אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך- שתוק להם.
אמר לה: יפה למדת סנגוריא על בני.
יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימניך לאחותך (רש"י לירמיה יב)
בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי
"ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה. וישמע אברם לקול שרי" (בראשית טז)
אבנה ממנה - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי (רש"י)
"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה... ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה. ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה..." (בראשית ל)
ואבנה גם אנכי - מהו גם? אמרה לו: זקנך אברהם... אמר לה: זקנתי הכניסה צרתה לביתה. אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי ואבנה גם אנכי ממנה כשרה (רש"י)
המעט קחתך
"וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו.
ותאמר רחל אל לאה: תני נא לי מדודאי בנך.
ותאמר לה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני... (בראשית ל)
דוד ויהונתן
"וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה שתושיב קטנה את הגדולה באפריון ותעשה לה שושבינות וכן במשפט המלך להיות בנימין צעיר כונן ליהודה כסאו" (עשרה מאמרות, חיקור-דין, חלק ד פרק יז.) (דברי הרב לאו שליט"א בהלווית רועי קליין הי"ד)
"ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה'. ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא רוח אלקים רעה מבעתך. יאמר נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלקים רעה ונגן בידו וטוב לך. ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי. ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו. וישלח שאול מלאכים אל ישי ויאמר שלחה אלי את דוד בנך אשר בצאן... ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים. וישלח שאול אל ישי לאמר יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני. והיה בהיות רוח אלקים אל שאול ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה.
...וכשוב דוד מהכות את הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו.
ויאמר אליו שאול: בן מי אתה הנער?
ויאמר דוד: בן עבדך ישי בית הלחמי.
ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו... ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו. ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו" (שמואל א טז-יח)
"הוא מצבת קבורת רחל עד היום"- "שעד היום נחשב כאילו היא שם ואפשר להיוושע בכחה" (ארי במסתרים)
|
''מאמע רחל ויין'' |
|
מילים: מ.צ. וינטרוב |
|
''ואני בבואי מפדן, על אם הדרך |