אשת חיל האלמנה הצרפית | כיסופים - המרכז לצמיחה רוחנית ישראלית

כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן –

קנאות של אמת

מדרש משלי פרשה לא

כפה פרשה לעני. זו אשה אלמנה הצרפית, שכלכלה לאליהו בלחם ובמים.

מלכים א פרק יז, א-טז

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב

חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי:

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר:

לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן:

וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם:

וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר ה'

וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן:

וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה:

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים

וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל - כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ:

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר:

קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ:

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר

וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים

וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה ?

וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר:

לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ:

וַתֹּאמֶר: חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַצַּפָּחַת

וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ:

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ : אַל תִּירְאִי בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאת לִי

וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה:

כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים:

כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ:

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה:

וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ: מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי?

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ:

וַיִּקְרָא אֶל ה' : וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ ?

וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים

וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ:

וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי:

וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד

וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה

וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: רְאִי חַי בְּנֵךְ!

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ: עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה וּדְבַר ה' בְּפִיךָ אֱמֶת:

מלכים א פרק טז, ל-לד

וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי ה' מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו:

וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ: וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן:

וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו:

בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ

וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ - כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:

אליהו זוטא פרשה ח

שאל אחאב מלך ישראל את אליהו התשבי, אמר לו:

כתוב בתורה, השמרו לכם פן יפתה לבבכם [וגו'] וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו'

ואני שאני עובד כל ע"ז שבעולם בוא וראה כמה טובות באות בימיי, שנאמר בימיו בנה חיאל וגו'

מיד נתמלא עליו אליהו חמה גדולה, אמר לו:

ריקה, מאסתה מי שברא כל העולם כולו לכבודו ומי שנתן דברי תורה לכבודו,

חייך שאין אני דן אותך אלא מדבריך,

שנאמר ויען אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי

נטל אליהו מפתח של מטר והלך לו, והיה רעב גדול בכל העולם כולו,

עד שאמר לו המקום, לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה

ויקרא רבה פרשת אמור פרשה כו

אבל דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו וע"י שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין

מלאכי פרק ג, יט-כד

כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף: .... זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:

מלכים א פרק יח, מה-מו

וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה:

וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה:

מלכים א פרק יט, א-יד

וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב:

וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם:

וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם:

וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד

וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת

וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי:

וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל:

וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב:

וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ:

וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב:

וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו

וַיֹּאמֶר לוֹ: מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:

וַיֹּאמֶר: קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב

וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:

וַיֹּאמֶר: צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה'

וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה'

לֹא בָרוּחַ ה'

וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה' :

וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה:

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל

וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:

וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:

מלכים א פרק יט, טו-כא

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם:

וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:

וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע:

וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ:

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר

וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו:

וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ

וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ:

וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ:

מלכים א פרק כא, כז-כט

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט:

וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:

הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ:

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי
במְהֵרָה יָבוא אֵלֵינוּ עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

אִישׁ אֲשֶׁר קִנֵּא לְשֵׁם הָאַל
אִישׁ בֻּשַׂר שָׁלום עַל יַד יְקוּתַיאֵל
אִישׁ גַּשׁ וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא .....

אִישׁ דּורות שְׁנֵים עָשָׂר רָאוּ עֵינָיו
אִישׁ הַנִּקְרָא בַּעַל שֵׂעָר בְּסִימָּנָיו
אִישׁ וְאֵזור עור אָזוּר בְּמָתְנָיו.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא .....

אִישׁ זָעַף עַל עובְדֵי חַמָּנִים
אִישׁ חָשׁ וְנִשְׁבַּע מִהְיות גַּשְׁמִי מְעונִים
אִישׁ טַל וּמָטָר עָצַר שָׁלשׁ שָׁנִים.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא .....

אִישׁ יָצָא לִמְצוא לְנַפְשׁו נַחַת
אִישׁ כִּלְכְּלוּהוּ הָעורְבִים וְלא מֵת לַשַּׁחַת
אִישׁ לְמַעֲנו נִתְבָּרְכוּ כַּד וְצַפַּחַת.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא .....

אִישׁ מוּסָרָיו הִקְשִׁיבוּ כְּמֵהִים
אִישׁ נַעֲנָה בָּאֵשׁ מִשְּׁמֵי גְּבוהִים
אִישׁ סָחוּ אַחֲרָיו ה' הוּא הָאֱלהִים.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא .....

אִישׁ עָתִיד לְהִשְׁתַּלֵּחַ מִשְּׁמֵי עֲרָבות
אִישׁ פָּקִיד עַל כָּל בְּשׂורות טובות
אִישׁ צִיר נֶאֱמָן לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבות.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא .....

אִישׁ קָרָא קַנּא קִנֵּאתִי לה' בְּתִּפְאָרָה
אִישׁ רָכַב עַל סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה
אִישׁ שֶׁלּא טָעַם טַעַם מִיתָה וּקְבוּרָה.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא .....

אִישׁ תִּשְׁבִּי עַל שְׁמו נִקְרָא
תַּצְלִיחֵנוּ עַל יָדו בַּתּורָה
תַּשְׁמִיעֵנוּ מִפִּיו בְּשׁורָה טובָה במְהֵרָה
תּוצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאורָה.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא .....

נתיבות עולם נתיב גמילות חסדים פרק א

ובפרק מצות חליצה (יבמות ק"ח ע"א) אמר ר' יוחנן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנא' לכן נשבעתי לבית עלי אם מתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה

אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בגמילות חסדים.

רבא ואביי מדבית עלי קאתו רבא דעסיק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסיק בתורה ובג"ח חיה שתין שנין ע"כ. פירוש דבר זה כי הכל מודים שהתורה היא כפרה מן החטא כמו שאמרנו, ולפיכך אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר, כי חטא בני עלי היה שהיו רודפים אחר התאוה החמרית, ולפיכך בזבח ומנחה שהזבח והמנחה הוא גשמי אינו מתכפר, אבל התורה השכלית היא סלוק החמרי שממנו התאוה בזה הוא מתכפר. ולאביי בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בגמילות חסדים, שכמו שהתורה היא סילוק החומר כך יש בג"ח זכוך החמרי שבו התאוה כמו שהתבאר. ולרבא מתכפר יותר בתורה כי התורה היא שכלית לגמרי לכך הוא מסלק העון שהוא מצד החמרי, ולאביי גמילות חסדים יותר עדיף שגמילות חסדים הוא זכוך הגוף, שבו התאוה החמרית שהיו נמשכים אחריו בני עלי, ומחלוקת שלהם הוא דבר עמוק מאוד, וזה פירוש הכתוב כי בחסד ואמת יכופר עון,

ובפ"ק דבבא קמא (י"ז ע"א) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מאי דכתיב אשרי זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה וגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנ' אשרי זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנא' זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים זוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה של יוסף, דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם זהו משלחי רגל השור והחמור א"ד אויביו נופלים לפניו כיוסף דכתיב בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ובני יששכר יודע בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ע"כ.

פירוש כי אלו שניהם בפרט דהיינו התורה וגמילות חסדים האדם מתרומם בהם כמו שאמרו לפני זה.

ולפיכך אמר מי שהוא בעל חסד הוא מתעלה עד שזוכה לתורה, כלו' שיקנה התורה בשלימות כאשר עוסק בתורה ובגמילות חסדים, וזוכה לכילה כיוסף פירוש יוסף היה מפואר ויקר במעלתו והיה מתרומם בחשיבותו עד שנעשה לו כילה מצד חשיבותו. ודבר זה מבואר ליודעים איך בעל גמילות חסדים ראוי לו הכילה שהוא חשיבות של נוי, כאשר תבין לשון חסידות כמו שאמרו (כתובות י"ז ע"א) כלה נאה וחסודה, וכן גבי אסתר כתיב (אסתר ב') ותשא חן וחסד לפניו. וא"ד זוכה לבינה כיששכר, ודבר זה כמו שאמרנו כי העוסק בתורה שהוא מתרומם ומתעלה מעלה מן העולם הזה זוכה לבינה שזה עוד מעלה יתירה ממה שאמר שזוכה לתורה, כי בינה הוא שמבין דבר מתוך דבר לא השגת התורה מה שהוא לפניו בלבד רק אף הבינה. וכן מה שאמר שאויביו נופלים לפניו כי בגמילות חסדים הוא מתרומם על אויביו גם כן כמו שאמרנו עד שהם נופלים לפניו וכל אלו דברים ידועים למבינים:

פרשת עקב

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק נֹתֵן לָכֶם: