ספר שופטים פרק ב' | כיסופים - המרכז לצמיחה רוחנית ישראלית

המשבר שהתגלה במותו של יהושע

מסכת שבת דף קה עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם - ראוי לקוברו בחייו, שנאמר "וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־סֶ֖רַח אֲשֶׁ֣ר בְּהַר־אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ" מלמד שרגש עליהן הר להורגן.

עין איה פרק יג פסקה ו

ההתעצלות משמעותה שהוא כן עוסק בהספדו של החכם אלא שהוא מתעסק בו בעצלות

ישעיהו מא

מִי פָעַל וְעָשָׂה? קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא

שמות רבה פרשת שמות פרשה ג

מהו: כי ידעתי את מכאביו (/שמות/ ג')? יודע אני שעתידין להכאיבני במדבר, שנאמר: כמה ימרוהו במדבר (תהלים עח), ואף על פי כן איני מונע מלגואלם.

אמר רשב"ן: הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבונו של עולם, כך הבטחת את משה, בין עושין רצונך בין שלא עושין רצונך אתה גואלם, שנאמר: ותהי עליו רוח ה' וישפט את ישראל [ויצא למלחמה] (שופטים ג), לכך כתיב: כי ידעתי את מכאביו, אף על פי כן אני גואלם.

ילקוט שמעוני שופטים, רמז ס"ח

אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה בשתים בשלש בארבע בחמש עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח.

שופטים פרק ב, יא-כג

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֑ק וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים:

וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־יְקֹוָ֣ק׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֘ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒

וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־ה':

וַיַּעַזְב֖וּ אֶת־יְקֹוָ֑ק וַיַּעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת:

וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה' בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹֽא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם: בְּכֹ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד־ה' הָיְתָה־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְקֹוָ֔ק וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְקֹוָ֖ק לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר לָהֶ֖ם מְאֹֽד:

וַיָּ֥קֶם יְקֹוָ֖ק שֹֽׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם:

וְגַ֤ם אֶל־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָלְכ֧וּ אֲבוֹתָ֛ם לִשְׁמֹ֥עַ מִצְוֹת־יְקֹוָ֖ק לֹא־עָ֥שׂוּ כֵֽן:

וְכִֽי־הֵקִ֨ים יְקֹוָ֥ק׀ לָהֶם֘ שֹֽׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה ה' עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט כִּֽי־ יִנָּחֵ֤ם ה' מִנַּֽאֲקָתָ֔ם מִפְּנֵ֥י לֹחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹחֲקֵיהֶֽם: וְהָיָ֣ה׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה:

וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְקֹוָ֖ק בְּיִשְׂרָאֵ֑ל

וַיֹּ֗אמֶר יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי: גַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת:

לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ יְקֹוָ֜ק לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם־לֹֽא:

וַיַּנַּ֤ח ה' אֶת־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד־יְהוֹשֻֽׁעַ:

מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב

רב אשי אוקי אשלשה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין.

אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה. אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן? מהיכא בעית למישרא המוציא?

אמר ליה: לא ידענא.

אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן?

אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא.

אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא.

אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה?

אמר ליה: אי הות התם - הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי.

למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא.

ספר נצח ישראל פרק ג

ויש לדקדק, שאמר לו 'מאחר דחכימת כולי האי', וכי חכמה גדולה יש בזה שאמר לו מהיכן שרו המוציא. ונראה, כי מפני שהיה רב אשי סובר שהיו הראשונים טועים אחר העבודה זרה מחמת שהיו אומרים כי ההתחלה אי אפשר שתהיה אחת, שאם היה ההתחלה אחת איך יבוא מזה רבוי בעולם. וכבר הסכימו על זה איזה חוקרים בחכמתם כי מן דבר שהוא אחד, לא יבוא רק אחד. כי הרבוי, אשר יש בו דברים מחולקים, איך יושפע זה, מדבר שהוא אחד, דברים שהם מתחלפים. כמו שאי אפשר שיושפע מן האש דבר שהוא חלופו, רק האש פועל חמימות, והמים פועלים קרירות, ולא תמצא שיהיה דבר אחד פועל שני דברים מתחלפים, כך אי אפשר שיבואו דברים מתחלפים מן אשר הוא אחד ולפיכך גזרו בדעתם שההתחלות הם רבות, וכפי רבוי ההתחלות יבואו רבוי הנמצאים בעולם.

מותו של יהושע בן נון